תקציר חינוך התלמיד להכוונה עצמית בלמידה הוא גם רכיב בחינוך, וגם מהווה מטרה מרכזית בחינוך.
מערכת חינוך ריכוזית, מסורתית,- כופה על התלמיד את התכנים בשיטות של "העברת חומר", ואילו מערכת ליברלית קיצונים- "מפנקת" את הלומד ומרגילה אותו למצב "שהכול מוגש לו בכפית לתוך הפה". מערכת חינוך הומניסטית מעניקה חינוך, אבל גם דורשת אחריות. במערכת כזו צומח הלומד האוטונומי.
            למידה אוטונומית היא למידה המשלבת את הרכיבים: אסטרטגיות קוגניטיביות, אסטרטגיות הנעה, וסביבת למידה המעודדת למידה זו.
ניתן להגדיר לומד אוטונומי כמי שיודע שניתן לממש את הרצון החופשי ולשם כך בוחר לנהוג בהתאם לנטיות וגורמים פנימיים תוך שליטה, הכוונה, ותלות מבוקרת בגורמים חיצוניים.             מרכיבי הלמידה האוטונומית הם: 1.
אסטרטגיות קוגניטיביות המוגדרות כמיומנויות של ניהול עצמי, שהלומד משיג במשך השנים כדי לשלוט בתהליכי ההקשבה, הלמידה והחשיבה שלו. 2. אסטרטגיות של הנעה (מוטיבציה), שעניינן בכוח הפנימי, המעורר, מכוון ומארגן את התנהגויות הלומדים. 3. גמישות והתאמת המציאות לחיי התלמידים. 4. דרכי הערכה חילופיות למבחן, המדגישות לתלמיד שיש התייחסות נרחבת לתהליך הלמידה ולא דווקא לתוצר. 5. סביבת למידה משום שסיטואציות הלמידה צריכה להיות גמישה- בזמן המיוחד לפעילות, במקום בו התרחשותה של  הפעילות, בשיטת הלמידה ובתוכן הנלמד.           מאפייני הלומד האוטונומי תלויים בתהליכים פנימיים קוגניטיביים, מוטיבציוניים או רגשיים שקשה לצפות בהם או לעקוב אחריהם. סקגר, שסקר ספרות תיאורטית ומחקרית בנושא זיהה תכונות מספר המאפיינות לומדים מסוג זה:
דימוי עצמי חיובי שיביא את התלמיד לידי הערכה פנימית נכונה, כלומר- לידי מסוגלות לתת הערכות מדויקות של איכות ביצועיו מתוך התבססות על עדויות שאסף בעצמו, יכולת תכנון ושימוש במיומנויות למידה, משום שעליו להציב לעצמו יעדים אישיים מתאימים לאור צרכים מאובחנים ולתכנן אסטרטגיות יעילות להשגת יעדי למידה אלו, מוטיבציה פנימית היא רצון עז להצליח והדחף הפנימי שמהווים מקורות הנעה להישג. כל הצלחה מעלה את רמת המוטיבציה של האדם, ההצלחה היא לפי מידת השאיפה, פתיחות להתנסויות ונכונות לעסוק בסוג חדש של פעילויות שעשוי לנבוע מלמידה או מהצבת יעדים. גמישות ואפשרות לשונות גמישות היא נכונות לשנות יעדים או דרכי למידה ועשיית שימוש בשיטות נוספות שאינן "על פי התכנית", בדרך של גילוי או ניסוי וטעייה בהתמודדות עם בעיה. כמו כן חשובות מאד גם יכולות טכניות בסיסיות כמו: ידע בהפעלת מכשירים- מחשב, רדיו, טלוויזיה, וידיאו, מטול, מכשירי ניסוי במעבדה ועוד. הסביבה הלימודית שבה שרוי הלומד משפיעה על דרכי הלמידה שלו, על רכישת מיומנויות והרגלי למידה ועל התנהגות התלמיד. בזמן הלמידה נוצרות פעולות גומלין בין התלמיד לסביבתו.
אם ברצוננו לטפח לומד אוטונומי, צריכה הסביבה הלימודית לספק לו את ההזדמנות לפעול באופן עצמאי. לשם כך על הסביבה הלימודית להיות: גמישה בזמן המוקדש לפעילות, במקום בו תתרחש הפעילות, בשיטת הלמידה ובתוכן הנלמד. עליה גם לעודד בחירה הסביבה מאפשרת לתלמיד בחירות מסוגים שונים, ומטילה עליהם את האחריות לבחירתם. הבחירה האישית מפתחת אדם אינדיווידואלי וכן כישרון, עומק והתנתקות מחשיבה סטנדרטית. הוראה כפעילות מסייעת גם היא חשובה משום שתפקידו של המורה לספק הזדמנויות למידה, המאפשרות לתלמיד להתנסות עם העולם ועם עצמו, מכוח סקרנותו.  פן נוסף הוא יצירת הזדמנויות לתלמידים להעריך את עצמם. כאשר נוצרות הזדמנויות שבהן הלומד יקבל משוב אל איכות ביצועיו תוך הפעלת מיומנויות להערכה עצמית והשתחררות מתלות במשוב חיצוני. וכן יחסים דמוקרטיים בין מורה לתלמידיו, ובין התלמידים לבין עצמם, המסייעים לפיתוח לומד אוטונומי. חשיבות רבה יש לשיתופיות ועבודת צוות כי אינטראקציה חברתית חושפת את התלמיד לחשיבה שונה משלו, ועשויה לקדם את התפתחותו הקוגניטיבית.            העקרונות לפיתוח לומד אוטונומי הם: דיאלוג כתהליך של שותפות בלמידה הכרוכה בהבנה הדדית ובאה לידי ביטוי בדרך של הסכמה או בדרך של התנגדות. תהליך זה נעשה בדרך של שיחה בין שניים או יותר שבה מכוונים דברי הצד האחד לקבל תשובה מהצד האחר, וחוזר חלילה. (קיימים שלוש סוגים של דיאלוג: דיאלוג בין תלמיד למורה- דיאלוג כזה מאפשר דיון בלתי מונחה, כשהמשתתפים בו מגיבים ישירות לדברי האחרים. דיאלוג בין תלמיד לקבוצת שווים- הלמידה תתרחש מתוך אינטראקציה בין אישית ברמת קבוצת השווים, כשכל אחד מהתלמידים עשוי להיות ניזון ותורם בו זמנית. דיאלוג פנימי בין הלומד ובין התוכן-  דיאלוג זה נוצר תוך העלאת שאלות על התוכן, הלומד מנהל תהליך של בדיקה, גילוי ובחירה, כמו מהם הנתונים בהם צריך להתחשב, מהם הגורמים המשמעותיים בעיניי ועוד.) עקרון נוסף הוא האחריות אישית ושליטה בדרכי הלמידה. כל עוד האחריות על הלמידה נמצאת רק אצל המורה, התלמיד עשוי להחצין את תהליך הלמידה. ההנחה היא שככל שלאדם תהיה יכולת יותר טובה לעשות אינטרוספקציה, הוא ייקח יותר אחריות על בחירתו, על החלטותיו ועל מעשיו. העיקרון האחרון הוא נתינת משמעות ללמידה כתנאי למעורבות פעילה קשירת התוכן הנלמד לעשייה היומיומית, התאמתו לעולמו האישי של הלומד ואיתור הרלוונטיות למציאות, מעודדים את הלומד לחקירה, לבדיקה, לשאילת שאלות, לבחירת דרכים נוספות להצגת הנלמד ולחיפוש קשרים לתחומים נוספים.                  פיתוח לומד אוטונומי וביטויו בתכנון הלימודים הבית ספרי הוא התגלמותה העיקרית של האוטונומיה כך ימומש הרעיון הכללי של ההכוונה העצמית, ברוח זו קובעים את יעדי החינוך, יוצרים אמצעים ליישומם במבנה לימודי וארגוני מתאימים, עוקבים אחר המתרחש בתהליכי החינוך ומעריכים אותם, ובונים מנגנון להמשך קידומו של בית הספר. פעילות מקיפה וכוללת זו היא משמעותו של תכנון לימודים הבית ספרי במובן הרחב של המושג. מטרת תוכנית הלימודים להגדיר את יעדי החינוך של המוסד, לנסח את עקרונות מדיניות החינוך שלו, ולעצב את התרבות המוסדית. כלומר תוכנית הלימודים תבטא מערכת ערכים, פילוסופיית חיים, מטרות, ציפיות וכוונות לגבי דמות תלמידיו בהווה ובבגרותם.
            תוכנית הלימודים תכלול שני יסודות: יסודות אידיאולוגיים- המפרטים יעדי חינוך ומתבססים על מערכת ערכים, ויסודות של מדיניות- המתווים את אופן ארגון המוסד להגשמת יעדיו החינוכיים. במרכז תוכנית הלימודים יעמוד רעיון טיפוח והכוונה עצמית של הלומד. כמו כן תהיה התייחסות למקומו של המורה