הפשקוויל הוא שם למודעה, אשר תוכנה מעודד ביקורת לרוב, אם זה כנגד גורם בעדה החרדית, או מחוצה לה. הוא מנוסח בשפה עממית פשוטה, ומאפיין בציוויים ובהפחדה. הפשקוויל הפך לחלק מן הנוף ברחובות החרדים, שלא נוהים אל הטכנולוגיה, על מנת להתעדכן בנעשה סביבם.             מעניין יהיה לבדוק בעבודה זו מה מייחד את הרחוב החרדי דווקא שתרבות עשירה זו של מודעות רחוב מתקיימת בו. יתרה על כך, האם יש בסוג זה של תקשורת דרך העברה של מסרים תעמולתיים, ואם כן – למה הוא על פני אמצעי אחר?
על מנת להבין את שורשי הקיום החרדי, אבדוק קודם את המאפיינים ואת השורשים שהצמיחו את הזרם האורתודוקסי (להלן:
חרדי) יהודי. אילו גורמים הביאו לפערים בתפיסות בין אנשי הדת והמסורת, ובין החילונים, ולמה קיים מאבק שניטש על פני שנים רבות בין קבוצות אלו. מאבק שנמשך ומהווה גם כיום את אחד הפערים האידיאולוגיים החמורים ביותר בקרב הציבור היהודי.
כך, לדוגמא – בסקר שנערך בשנת 1996 נמצא כי כמעט 80 אחוז מהציבור החרדי אינו רוחש אמון כלל לבית המשפט העליון (לעומת 5 אחוז מקרב המשיבים החילוניים).
עם זאת, ידוע שבקהילה החרדית קיימת עיתונות יומית לא בטלה, עם תפוצה של עשרות אלפי עותקים, מנויים, שבועונים, ואף שבועונים לנשים – ועדיין, למרות זאת, עדיין לא נעלמה תופעת ה"הדבקה" על הקירות. כדי להבין יותר טוב את תוכן המודעות הללו ומדוע הן לא יכולות להיות מודפסות בעיתון, לרוב, אביא מספר דוגמאות כדי להמחיש מה טיבן של אלו. עבודה זו תעסוק בעיקר בסקירה היסטורית של הווצרות הקהילה החרדית על כל זרמיה, תוך שינויים מתמידים בסביבה המיידית והגלובלית. אדגים מה הניע את התהליכים שהובילו לבסוף ליצירת קבוצות קבוצות בתוך היהדות באירופה, ולמעשה בהמשך, לאחר העתקתן ישראל, גם במדינה. בחינת המושג הזה תעשה על מנת שניטיב להבין את הסיבה לריבוי הדעות למרות שעל פניו כל הקבוצות שמרכיבות את הזרם החרדי הן תחת אותה 'מטרייה ערכית'. המושג השני שייבחן הוא המושג תעמולה. מה היא כלל, ולמה היא משמשת. התעמולה, אשר היא כלי דומיננטי בעולם מאז נוצר שיח בין אנשים, מתפתחת ומתעצבת במהלך הדורות והמטרות אליה בני אדם שואפים.
בהקשר של עבודתי זו, אבקש לבדוק את החיבור הזה שבין העולם החרדי, על זרמיו ותודעותיו, ובין הצורך האנושי בהשפעה ובהפצה של או על דעות של אחרים. האם אכן הפשקווילים, שלא כמו העיתונות, בשל אופיים יכולים להיות כלי לקיום תעמולה?