מבוא-             טראומה נפשית הנה מצב הנובע מחוסר אונים. בעת התרחשות הטראומה האדם הנפגע עומד חסר ישע לנוכח כוח חזק ממנו, בין אם כוח הטבע (אסונות) או שמא מעשי זוועה אחרים. האירועים הטראומטיים ממוטטים את מערכות ההגנה הרגילות, המעניקות לאדם תחושת שליטה, קשר ומשמעות (הרמן, 1994 מתוך מעוז וגבאי, 2002). אירועים טראומטיים כרוכים לרוב באיום על החיים, על השלמות הגופנית או במפגש אישי עם אלימות ומוות. הרגשה משותפת לטראומות נפשיות היא "פחד עז, חוסר ישע, אובדן שליטה וסכנת הכחדה" (,Anderson 1995 מתוך מעוז וגבאי, 2002). האירועים הטראומטיים מחוללים שינויים עמוקים ומתמידים בעירור הגוף, הרגש, ההכרה והזיכרון. ההתמודדות עם הטראומה לרוב מתרחשת בשבועות ובחודשים הראשונים לאחר הטראומה והיא מערבת תהליך רב מימדי הכולל התמודדות אמוציונאלית, ביולוגית, חברתית וקוגניטיבית (,Shalev 2002 מתוך מעוז וגבאי, 2002).             תסמונת פוסט- טראומטית (PTSD) נגרמת כתוצאה מתגובת הסתגלות של האדם לאירוע הטראומטי, שהיווה עבורו איום ממשי. בעקבות הטראומה חל שינוי במצבו הנפשי של הקורבן כאשר התסמונת הקלינית נחלקת לשלוש קבוצות סימפטומים עיקריים:
·         סימפטומים מעוררים- (המאפיין העיקרי של פוסט טראומה) משקפים את הציפייה המתמדת לסכנה. העירור הגופני, נמשך ללא הפוגה.
נבהלים בקלות, מגיבים ברוגז על התגרויות קלות, סובלים מהפרעות בשינה, מתקשים להירדם, רגישים לרעש ומתעוררים יותר בלילה.
·         סימפטומים חודרניים- של הרגע הטראומטי מקודדים כסיוטים בצורת זיכרון לא מותאם המתפרץ מעצמו אל התודעה, הן בהקיץ והן כהבזקי זיכרון בשינה. לעיתים קרובות, מופיעים בחלומות האלה קטעים מדויקים מן האירוע הטראומטי, בלי או עם מעט מאד פיתוח הדמיון. חלומות זהים נחלמים שוב ושוב, פעמים רבות החלומות נחווים במידיות מפחידה, כאילו קרו בהווה. גירויים סביבתיים קלים וחסרי חשיבות לכאורה, המתרחשים בחלום יכולים להיתפס כאותות תקיפה ולעורר תגובות אלימות.
·         סימפטומים הימנעותיים- משקפים את התגובה המקהה של הכניעה. נפגעי הטראומה מגבילים את חייהם בניסיון ליצור הרגשת ביטחון ולשלוט בפחד. בכך הם למעשה שוללים מעצמם הזדמנויות חדשות להתמודדות מוצלחת שיכולה להפיג את השפעת החוויה הטראומטית. סימפטומים אלו גובים מחיר גבוה בעד ההגנה שהם מספקים, פוגעים באיכות החיים ובכך מנציחים את השפעות האירוע הטראומטי (הרמן, 1994
מוך מעוז וגבאי, 2002).
                 חשוב להדגיש כי התפתחות פוסט טראומה אינה בלתי נמנעת. כלומר- מרבית האנשים מחלימים מחוויות טראומטיות ואף נותרים ללא פגיעות פסיכולוגיות לאורך זמן. וכן לא כל מי שמתגלה כבעל תסמינים פוסט- טראומטיים סובל בהכרח גם ממצוקה או ליקוי תפקודי.