שיעור 1 – 09.03.09
מבוא כללי לדיני ראיות כאשר אדם מגיש תביעה, הוא נכנס להוצאות כלכליות רבות. בנוסף, גם הפרקליטות משקיעה כספים רבים במציאת הראיות כנגד הנאשמים.
בנוסף, סדר הדין האזרחי מכתיב הליכי גילוי – אדם שמגיש תביעה צריך לגלות על מה הוא מתבסס והצד השני יכול לבקש מידע. בעקבות הגילוי ייתכן והצדדים יחליטו על פשרה במטרה לא להוציא כספים מיותרים על שכר טרחת עו"ד ועלויות משפט.
הליכים קדם משפטיים הם כאלה שמעלים את שאלת החיסיון.
דיני ראיות הם הכללים שמאגדים וקובעים על סמך איזו אינפורמציה בית המשפט יכריע ואיך הוא יקבל אותם. לפי ג'רמי בנתאם, שהיה אחד הראשונים שדיברו על יחסי עו"ד-לקוח אמר כי רק אנשים רעים צריכים חיסיון.
ווידמור  כתב ספר על חוקי הראיות. בהרבה חלקים העקרונות והתפיסות של דיני הראיות שלו מלפני 100 שנה לא השתנו. חסיונות הוא אחד מהם. בהמשך נדבר על החיסיון במערכת היחסים מול סודיות – מהו חיסיון ומה השוני שלו מסודיות. נדבר על חיסיון מול קבילות – שאלת הקבילות היא האם ראיה מסוימת מתקבלת לתוך סל העובדות שאליהן יתייחס בית המשפט כאשר יכריע את השאלה המשפטית שמונחת לפניו. מה שחשוב לדעת הוא שראיה זה לא הקביעה המשפטית, אלא רק העובדתית.
התיאוריה הכלכלית של דיני המשפט הפלילי הכלכלן בקר הגה את הדעה כאשר נסע לראיון. הוא חישב את ההסתברות לקבל דו"ח תנועה (בשל החניית המכונית בכביש ולא בחניון) אל מול עלות הקנס שהוא יקבל.
השאלה אם אדם הולך לבצע פשע או פעילות שיש בצידה סנקציה היא השאלה כמה האדם ירוויח מאותה פעילות לא חוקית (ההסתברות לאכיפה(p) X עלות הקנס(c)).
לדוגמא : אם אדם נוסע במכונית ומדבר בפלאפון – אם ידבר בפלאפון, ירוויח 1000 ₪. אם לא ידבר בפלאפון יפסיד את ה-1000 ₪ וישלם את הקנס (200 ₪) על דיבר בפלאפון וההסתברות לאכוף זאת היא 20,000 ₪. במצב הזה, האדם הרציונאלי יעשה את העבירה.
בקר  מראה שיש שתי דרכים להתמודד עם התופעה הזאת:
א.       להעלות את ההסתברות של האכיפה ( מעל 51%) ב.        להגדיל את הקנס מערכת האכיפה היא בתי המשפט ולכן עשיית הפשע היא בסופו של דבר מציאת ראיות והעמדה לדין ( הוצאות רבות לנאשם).
כל זה בא לומר שלשאלה הפרודצורלית – איזו ראיה קבילה ואיך אפשר להשיג ראיות והאם הצד שכנגד יכול להפעיל חיסיון? – זה משפיע על היכולת של המדינה לאכוף סנקציות או לאחד הצדדים במשפט הפרטי לאכוף סנקציות.
מגמות בדיני ראיות ישנה מגמה מאד בולטת בפסיקה בשנים האחרונות, של צמצום דיני הראיות.
דיני הראיות הם עלות רבה ואין סיבה להסתבך עם זה. יותר קל לשופטים להחליט לפי תחושת הלב לפי איך שהם רואים את התיק ואת מרכיביו ולא תמיד אפשר לדעת בשלב הראשוני כאשר מסתכלים על ראיה, אם היא רלוונטית או לא ולכן קשה להחליט אם מקבלים אותה או לא. ולכן רואים בהרבה ערכאות, השתחררות מדיני הראיות כעניין עקרוני.
לדוגמא :
ס' 8 לחוק בתי משפט למשפחה, ס' 32 לחוק ביה"ד לעבודה משחרר את בתי הדין מדיני הראיות הרגילים.
השופטים צריכים כמה שיותר מידע כדי להכריע בצורה מדויקת בתיק. ההנחה היא כי פסקי הדין הם נורמות ולכן נרצה שהם יהיו מדויקים.
כאשר הם לא יהיו מבוססים על מידע מלא, גם ההחלטה לא תהיה נכונה.
·         המגמה השנייה היא מעבר מכללי קבילות לכללי משקל – גישה כללית שטוענת שאם בית המשפט צריך להכריע על בסיס מידע רב ושופטים הם בעלי מומחיות בהערכת האמינות של המידע שהם מקבלים.      אז ניתן להשתחרר מכל מיני כללי קבילות (איזה ראיות נקבל ואיזה לא).
כעת יש מעבר לכללי משקל (קבלת כל הראיות, גם הפסולות ונותנים להם משקל שונה).
משמעות המגמה היא שנותנים הערכה גדולה לשופטים וליכולתם לזקק את רמת האמינות של כל ראיה ועד ולכן היחס למגמה הזו משתנה בין מערכות משפט שונות.
לדוגמא :
יש מערכות משפט שאומרות ששופט מקצועי יודע להעריך אם עד משקר או לא בצורה טובה יותר כי הוא מתמודד עם הדברים הללו כל הזמן.
ואילו במערכת משפט של מושבעים שהם לא בעלי ההתמחות של ישיבה בבתי משפט, נרצה פחות כללי משקל ויותר כללי קבילות כי יש פחד שאנשים אלו לא יודעים כיצד לזהות עדים שמשקרים.
בכל מה שקשור לחסיונות – המגמה הזו משפיעה בשוליים. היא יכולה להשפיע על כמה שבתי המשפט מוכנים לייצר חיסיון.
·         מגמה אחרונה היא שינויים בתפיסות חברתיות שיכולות להשפיע על היחס לדיני החסיונות בפרט ודיני הראיות בכלל – היחס לנפגעי עבירה והצורך לתת להם ביטוי בהליכים פליליים, ההתייחסות לקטינים שלוקים בנפשם וכן העדויות של קורבנות שעלולות להיות מעוצבות ע"י הטראומה ולא ע"י התפיסה העובדתית.
מגמה זו משפיעה על בית המשפט ועלולה להעלות או להוריד את האפשרות לחסיונות. (סעיפים 48-51 בפקודת הראיות) חיסיון- ראייה שעד פטור מלמסור לבית המשפט. זה מורחב בפקודת הראיות, בית משפט הוא כל רשות אחרת (יכול להיות בית דין, חוקר במשטרה, הליך קדם משפטי).
בהליך קדם משפטי, אחד הצדדים מקבל בקשה לגילוי ראיות – הצד שביקש מידע וקיבל דחייה, אם הוא מחליט להילחם על זה הולכים להליך קדם משפטי בבית משפט שיש צורך להסביר למה מגיע חיסיון על המידע. מי שתוקף את החיסיון צריך להסביר למה הוא זקוק למידע הזה.
הכללים של וויגמור – מתי נותנים חיסיון שני החסיונות ההיסטוריים שהיו מוכרים הם חיסיון עו"ד – לקוח וחיסיון כהן דת – מאמין.
חיסיון  עו"ד – לקוח הגיע מעניין הג'נטלמן – בעבר עו"ד היו ג'נטלמנים ולכן לא יכלו לשקר, ללכת לכלא או לא לעבוד וכדי לא להעמיד אותם במצב קשה, יצרו את החיסיון.
וויגמור ניסה לנסח כללים שלפיהם בית המשפט ייתן לבעל מקצוע מסוים את החיסיון מלהעיד בבית משפט:
ההתקשרות בין בעל המקצוע ללקוח היא התקשרות שמבוססת על יחסי אמון שלפיהם תוכן התקשורת לא תתגלה.
הסודיות היא חיונית לשמירת הקשר בין בעל המקצוע ללקוח.
לחברה יש עניין בקידום ההתקשרות הזו.
הנזק שיגרם להתקשרות עקב גילוי הדברים שנאמרו או שהוחלפו, גדול יותר מהתועלת שיביא הגילוי בקידום הכרעה נכונה בתיק הספציפי. וויגמור רואה בעלי מקצוע או סוג של יחסים שבין לקוח לנותן שירותים. שנותן השירותים צריך מידע כדי לתת את השירותים ללקוח ולשירות הזה יש ערך חברתי שיש לקדמו, כאשר ההנחה היא שהמידע נמסר רק בגלל יחסי האמון ובהם מבטיחים שהמידע יישאר בסוד ואם לא כך, המידע לא היה נמסר.
בנוסף, השירות שמתקבל צריך להיות מבוסס על המידע שנמסר בסוד והוא תורם לתועלת חברתית.
גם אם תהיה הכרעה מדויקת יותר של בית המשפט על סמך גילוי המידע – באיזון של וויגמור, הוא מעדיף שההחלטה תהיה לא מדויקת, אם הטוב החברתי שההתקשרות מייצרת תיפגע במסירת המידע. וויגמור מדבר על הצורך בוודאות – בעיניו, אם לא יודעים בוודאות שהדברים שאומרים יישארו בסוד, אז האנשים יחששו מלמסור את המידע. ולכן הוא מתומכי  החיסיון המוחלט.
מאפייני החסיונות חיסיון מוחלט – חיסיון שבית משפט לא רשאי להסירו. מרגע שבית המשפט או החוק החליטו שחיסיון מסוים קיים, אין אפשרות להסירו.
לדוגמא : עורך דין וכוהן דת.
חיסיון יחסי – בית המשפט יכול להפעיל שיקול דעת ולהגיד שישנם אינטרסים שגוברים ולכן יש להסיר את החיסיון.
חיסיון סטטוטורי – חסיונות מוחלטים ( החוק לא מאפשר להסיר אותם) וכן נמצא חסיונות יחסיים (החוק מאפשר להסירם).
לדוגמא : סעיפים 48 – 51 לפקודת הראיות. פקידי שומה, קציני מבחן.
חיסיון יציר פסיקה – זה מצב שבית המשפט מחליט שלבעל מקצוע מסוים יש חיסיון. אלא רק חסיונות יחסיים.
שיעור 2 16.03.09
החיסיון המוחלט מאופיין:
אלמנט החוזק אלמנט ההיקף – מה שמחוץ לחיסיון יכול להגיע לבית המשפט. לעיתים ישנם דברים שכן מגיעים לבית המשפט למרות שיש עליהם חיסיון. זהו היקף שמגדיר את החיסיון, צריך להגיד איזה נושאים יהיו מוגנים כאשר הלקוח ידבר עם בעל המקצוע. אבל תמיד יש רצון לבוא בגישה מצמצמת לחיסיון ושכמה שיותר דברים יגיעו לבית המשפט. החיסיון צריך להיות קשור בצורה עניינית לשירות המקצועי.
גם אם הפירוט אינו נמצא בסעיף, הפסיקה תמיד תרצה להשאיר חיסיון שקשור ישירות לקידום הייעוד של בעל המקצוע.
לדוגמא :
בהקשר של עורך הדין – ישנו פירוט בסעיף 48 לפקודת הראיות, אם עו"ד פלילי נותן ייעוץ בדיני מיסים, הדבר לא מוגן בחיסיון.
בחיסיון עורך דין לקוח יש כל מיני חריגים ופרצות – בתוך הקשר הענייני לשירות המקצועי ישנו חריג שנקרא "התייעצות בדבר עבירה עתידית", כאשר אדם מדבר עם עורך דינו ומספר לו שהוא מתכוון לעשות עבירה, לא יחול החיסיון.
האם החיסיון הוא אישי או תוכני/ חפצי או מעורב – חיסיון אישי מופעל כאשר מבקשים את המידע מאדם מסוים (נושא משרה מסוים). אותו בעל מקצוע רשאי לסרב למסור את העדות והראיה.
לעומת זאת, אם הראיה תגיע לבית המשפט ממקור אחר (צד ג'), בית המשפט יוכל לקבל את הראיה הזו.
חיסיון תוכני / חפצי  זהו חיסיון שנצמד לתוכן העדות או לחפץ (המסמך) ולכן, גם אם העדות הזו או הראיה מגיעה ממקור שאיננו בעל המקצוע או הלקוח, בית המשפט לא יקבל אותה.
חיסיון מעורב  הינו חיסיון בעל שתי התכונות הקודמות (אישי וחפצי) ולכן בית המשפט לא יקבל אותו. מיהו בעל החיסיון – בפסיקה, המינוחים הם לא ברורים.
זה יכול להיות מצב שבעל החיסיון הוא לקוח אבל מי שמעלה את טענת החיסיון הוא עורך הדין.
לדוגמא : אצל כוהן דת – בעל החיסיון הוא כוהן הדת כי התפיסה היא שהכומר הקתולי הוא זה שמעניק את המחילה למתוודה והוא מתפקד כסוג של בית משפט. כוהן הדת כחלק מהאמונה צריך את החיסיון.
התיאוריה של וויגמור כיום:
וויגמור הסתכל על עלות ותועלת במקום שזה קצת קשה להפעיל מונחים כאלה והתוצאה של ההפעלה של הכללים שלו היא מצמצמת.
וויגמור אומר שיש לתת חיסיון ושלא תהיה תקשורת בין האנשים בלי זה. לפי דעתו של וויגמור, אנשים לא יגלו את כל מה שהם יודעים לעורך הדין, אם לא תובטח להם הסודיות.
בכתיבה של וויגמור –