1 . שאלה: אפיין את כתיבתו של סלינג'ר- במה הוא שונה מסופרים אחרים? האם לדעתך סלינג'ר הוא סופר מהימן? הוכח דבריך לפי היצירה.
תשובה: ג'רום דייוויד סלינג'ר, הידוע בעיקר כג'יי די סלינג'ר (נולד ב-1 בינואר 1919), סופר אמריקאי, אשר עיקר פרסומו הוא בזכות הרומן "התפסן בשדה השיפון". סלינג'ר נולד ב-1 בינואר
1 919 בניו יורק לאם קתולית ממוצא אירי ולאב יהודי, אך גילה את מוצאו הקתולי רק לאחר טקס בר המצווה. הוריו האמידים החליטו לשלוח אותו לאקדמיה צבאית לאחר שסולק מבית ספר בעל שם עולמי – עליו מבוססת הפנימייה 'פנסי' בספרו "התפסן בשדה השיפון".
באקדמיה הצבאית החל להשקיע מעט יותר בלימודיו ואפילו היה אחראי על נבחרת הסיוף של הפנימייה.
סלינג'ר הצעיר היה תלמיד ממוצע ואף פחות מכך. אחד המורים שלו בקולג' אפילו כינה אותו כ"התלמיד הגרוע ביותר באנגלית וחיבור שלמד שם מעולם". לאחר מכן פנה ללמוד באוניברסיטת ניו יורק ובאוניברסיטת קולומביה אך נכשל בלימודיו . סלינג'ר תמיד נהג לומר לחבריו כי יבוא היום והוא יהיה סופר מפורסם שיעשה מזה הון – "נבואה" שהתגשמה לבסוף. סלינג'ר הצטרף באופן חד-פעמי לאביו בנסיעתו לפולין כדי להכיר את העסק המשפחתי – יבוא בשר כשר. המראות גרמו לו לדחייה ולגועל עמוקים עד כדי כך שהפך לבסוף לצמחוני.
אירוע זה רק החריף את המשבר בינו לבין אביו, שנוצר עקב חוסר תשומת הלב שהעניק לו האב במשך השנים. היחסים עם אביו נשארו קרים עד יום מותו של האב, וסלינג'ר לא טרח להגיע להלווייתו. המזל התחיל להאיר פנים לסלינג'ר בשנת 1939, כשהשתתף בשיעור כתיבה באוניברסיטת קולומביה. המורה, שהיה עורך ותיק של מגזין פופולרי, הבחין בפוטנציאל שהיה לסלינג'ר ובאמצע 1940 פרסם את הסיפור הקצר הראשון שלו. סלינג'ר התגייס לצבא במהלך מלחמת העולם השנייה והוצב במחלקת חיל הרגלים של ארצות הברית. במהלך שירותו הצבאי השתתף בכמה מהקרבות הקשים ביותר שהתרחשו במלחמה, ביניהם הפלישה לנורמנדי. סלינג'ר ראה את חבריו הטובים נהרגים מול עיניו, ובנוסף היה מן הראשונים שראו במו עיניהם את זוועות השואה. חבריו זוכרים אותו כחייל אמיץ בצורה יוצאת דופן, אך המלחמה השפיעה על נפשו השפעה מכרעת. לבסוף אושפז בשל לחץ נפשי שנגרם לו עקב המלחמה. ב-1948 פרסם בניו יורק את הסיפור הקצר הראשון שהביא לו תהילה ופרסום עולמי – "יום נפלא לדגי בננה". המבקרים הרעיפו שבחים על הסיפור והוא נחשב עד היום בעיני רבים לאחד מהסיפורים הקצרים הטובים ביותר מאז ומעולם.
הצלחת הסיפור העלתה את המעמד של סלינג'ר במגזין האיכותי "הניו-יורקר", שם חיכו לסיפורים נוספים שלו. סלינג'ר הרגיש כי ראשית עליו לפרסם את הרומן המתרוצץ במוחו שנים ארוכות, רומן על הנער הולדן קולדפילד, ובשנת 1951 יצא לאור בניו יורק הספר "התפסן בשדה השיפון". הספר זכה להצלחה מיידית, אך היו שראו בו ספר באיכות ירודה. בזכות ההומור המיוחד של סלינג'ר וסגנון כתיבתו המושך שמדבר לצעירים, הפך "התפסן בשדה השיפון" לספר פולחן עולמי והפופולריות שלו לא דעכה לרגע מאז הוצאתו לאור. הוא אחד הספרים הפופולריים ביותר בספריות בארצות הברית, אחד המוחרמים ביותר (בשל השפה והתוכן הבלתי הולמים לכאורה) וגם אחד הספרים שנלמדים בבתי הספר (גם בישראל). הספר נמכר עד היום בכ-
5 0,000 עותקים מדי שנה בארצות הברית לבדה. רבים מאמינים שחלקים מהספר הם למעשה אוטוביוגרפיה של סלינג'ר כנער. תחושת הזרות והבדידות של שנות החמישים היא נושא מרכזי בסיפוריו של סלינג'ר. ההצלחה הבלתי נתפסת של "התפסן בשדה השיפון" והפרסום הרב שלו לא מצאו חן בעיני סלינג'ר, והדבר גרם לו להיעלם בהדרגה מעיני הציבור. סלינג'ר הפך לדמות פולחן בקרב קוראיו, בעיקר אצל בני הנוער במשך השנים.
סלינג'ר הלך לעולמו ב-27
בינואר 2010 בביתו בניו-המפשייר, בגיל 91.
**ללא מקורות