תוכן עניינים
מבוא     –       3
פרק ראשון  —      4-9
–        סמכויותיו של ראש הממשלה מול השרים          בשלוש השיטות.
                                            פרלמנטרית נשיאותית נשיא וטרית    פרק שני       
1 0-16
–        סמכויותיו של ראש הממשלה מול     הכנסת בשלוש השיטות.
פרלמנטרית נשיאותית נשיאו טרית פרק שלישי      –   
1 7-21
–        סמכויותיו של ראש הממשלה בהשוואה לעולם.
אנגליה-פרלמנטרית ארה"ב-נשאותית פרק רביעי    —      22-24
·       מסקנות ביבליוגרפיה    —      
5 מבוא
מדינת ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית. בראש המדינה עומד הנשיא, אשר תפקידו סמלי וייצוגי בעיקרו. המדינה מנוהלת בידי שלוש רשויות: הרשות המחוקקת (הכנסת), הרשות המבצעת (הממשלה) והרשות השופטת. הרשות המחוקקת בישראל היא הכנסת , המונה 120 חברים הנבחרים בבחירות כלליות אחת לארבע שנים. הכנסת מחוקקת את החוקים, מקבלת החלטות מדיניות, בוחרת בנשיא ובממשלה ומפקחת על פעולות הממשלה.
הרשות המבצעת בישראל היא הממשלה, והיא המופקדת על ביצוע החוקים שחוקקה הכנסת ועל ניהולה התקין של המדינה. ראש הממשלה הוא חבר כנסת, שהנשיא הטיל עליו את תפקיד הרכבת הממשלה, והממשלה שהרכיב זכתה באמון הכנסת. מכיוון שמאז קום המדינה לא היתה בישראל מפלגה יחידה שנהנתה מרוב מוחלט בכנסת, היו כל ממשלות ישראל ממשלות קואליציה.
החוק הישראלי מקנה לראש הממשלה את מרב סמכויות השלטון הביצועיות, על אף שהנשיא מוגדר בחוק כראש המדינה. לראש ממשלת ישראל מתמנה אחד מחברי הכנסת, שנשיא המדינה הטיל עליו להרכיב ממשלה, אחר התייעצות עם נציגי הסיעות, ושהצליח בכך וקיבל את אישורה של הכנסת להרכב ממשלתו.
הגדרת הממשלה כרשות המבצעת של המדינה, משמעותה: במשטר הפרלמנטרי הקיים בישראל קיימת הפרדת רשויות וחלוקת סמכויות בין הרשות המחוקקת של המדינה (הכנסת) לבין הרשות המבצעת של המדינה (הממשלה).החוק מגדיר את מערכת היחסים ואת חלוקת הסמכויות בין הכנסת לבין הממשלה באופן המבטא את עדיפותה של הכנסת על הממשלה:
הממשלה מוקמת מכוח אמון הכנסת בה, וזו יכולה אף להביע אי אמון בממשלה. הכנסת יכולה לחייב את הממשלה לפעול באמצעות חקיקה. הכנסת מפקחת על פעולות הממשלה בדרכים שונות (כגון אישור תקציבה של הממשלה).