בית הספר למדעי המדינה (תוכנית תל"מ) ניתוח מלחמת יום כיפור תוך מיקוד בכשל המודיעין בהקבלות להגותו של מקיאבלי עבודת גמר תואר שני תכנית תל"מ תוכן העניינים
הקדמה אישית ורקע 3-4
מבוא -5-7
 שאלות המחקר ושיטת העבודה 7-8
כשל המודיעין – הצגת הנושא .9-11
תולדות המודיעין הממוסד מהעת העתיקה ועד לזמננו -12
המודיעין בעידן המהפכה הטכנולוגית –13
מודיעין מהו? הערכה ומחקר במודיעין -14-21
עיצוב עמדות מדינאים לאחר מלחמת 1967 22-33
הנהגת פנים והנהגת חוץ על פי הגותו של מקיאבלי …33-35
משנתו של מקיאבלי –..35-38
המנהיג על פי מקיאבלי -…38-41
דת ומדינה על פי הגותו של מקיאבלי -41-46
כשל בהערכת המודיעין ערב מלחמת יום הכיפורים ..47-51
וועדת אגרנט -.51-55
הקונספציה המדינית של סאדאת –51-55
הקבלות הקונספציה להגותו של מקיאבלי …57
ההפתעה במלחמת יום הכיפורים –59-62
סיכום 63-65
ביבליוגרפיה -.66-67
ý                        הקדמה אישית ורקע לעבודה מציאותנו, במאה ה 21 מעמידה בפנינו דילמות לא קטנות בהתייחסות להגות פוליטית,מדינית והשפעתה על מדיניות הממשלה ואופן קבלת ההחלטות במדינתנו הקטנה ורווית המלחמות.
אחת מהן לדעתי, הינה, האם למדנו מן ההיסטוריה?
האם הפקנו לקחים? האם ניתן לעשות אנלוגיה לימינו אנו, או לאחד מאירועי העבר אשר נחקק בתולדות הציונות – והכוונה היא  למלחמת יום הכיפורים והכשל המודיעיני אשר נסקר בהרחבה ברבות השנים? עבודת המחקר שלי קשורה להגותו הפוליטית של הסופר, מדינאי ופילוסוף ניקולו מקיאבלי ובכוונתי לבדוק את:
פרקים נבחרים מכתביו ומתורתו תוך ניתוח חלק מהם, האם דבריו אקטואליים גם כיום?
מהי השקפתו ובקורתו האישית לחלק מהגותו המדינית, התייחסותו לציונות במדינת ישראל טרם היציאה למלחמת יום הכיפורים, בדגש לכישלון המודיעין במלחמה זו.     לצורך ביצוע מטלות אלו בכוונתי להסתייע בכתביו האותנטיים הפוליטיים של מקיאבלי העיקריים שבהם ה"נסיך" "ועיונים". תוך ציטוט חלק מהם, מעט איעזר בפרשנות על דבריו ולבסוף אביע את השקפת עולמי בכל הקשור לפילוסופיה המדינית שלו, שוב בהתייחסות למלחמת יום הכיפורים, האישיים המדיניים המובילים ואופן קבלת ההחלטות בעת המלחמה.
דיין הוא אחד ממעצבי מדיניות החוץ של ישראל בתקופה שבין שתי המלחמות. הוא אולי בעל ההשפעה הגדול ביותר בקביעת קווי היסוד של מדיניות החוץ והביטחון של ממשלת גולדה מאיר, מדיניות אשר לדעת מבקריה הוטבע בה תו של כשלון הנובע מקוצר ראות מדינית ואשר הביאה בהמשך ישיר את מלחמת יום הכיפורים.
לא נרצה להיכנס לפולמוס בדבר חלקו של דיין במחדלי מלחמת יום הכיפורים כי סוגיה זו איננה שייכת לנושא העבודה. כל שנרצה הוא להציג את המדיניות "הדיינית" מכמה היבטים מתוך כוונה להבין מה היו הקווים שהנחו אותה.
דיין צורף לממשלה ומונה כשר הביטחון רק מספר ימים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים. הוא ניסה להשפיע על מהלכי המלחמה לא רק מנקודת מבט של איש צבא אשר מטבע הדברים חושב על טווח הזמן המידי – השמדת האויב והרחבת השליטה הטריטוריאלית בשטחו, אלא מביא בחשבון שיקוליו גם את נקודת המבט של הטווח הארוך – בראיית ההשפעה שתהיינה לתוצאות המלחמה על נכונות האויב להגיע להסדרי שלום או כל סוג אחר של הפסקת הלוחמה.
יוצא אם כן שכבר בניהול המלחמה נחשפים שיקוליו לא רק כאיש צבא לשעבר אלא כמדינאי אשר משמש בכל שלבי הלחימה כבלם הן של צה"ל והן של ממשלת הליכוד הלאומי.
דיין היה איש שנוי במחלוקת אך בדרך כלל הייתה הסכמה שמחשבתו המדינית הייתה מקורית בלתי צפויה ושוברת תבניות סטאטיות תוך שהיא יונקת מתפיסת מציאות נוקבת.
לנו נראה שכל המאפיינים הללו של חשיבתו ותפיסתו יוצאים מיכולת שהיא כל כך נדירה אצל בני אדם – חשיבה עמומה (ambiguity) – שפירושו יכולת לתפוס מצב על הדואליות שבו, על דו-המשמעות או אפילו רב המשמעות כשהוא כולל בתוכו תכונות מנוגדות, כל זאת תוך זניחת האשליה שיש בתוך המציאות איזושהי אמת מוחלטת אחת שאותה יש לחשוף.
ובתוך התפיסה הרב – פנית הזו לפעול בתוך המציאות למרות הלכאורה ניגודיות שיש בה.
אנשים בעלי תפיסה כזו לא יקבעו את עמדתם במסגרת הבחנות דיכוטומיות של או-או וממילא לא יכריעו ויקבלו החלטות באופן פשטני כנגזר מחלוקת המציאות לעמדה אחת לעומת היפוכה.
הם יראו את המציאות דרך הבו-זמניות של עמדה והיפוכה מבלי לבחור באופן פשטני אחת משתי הדעות. כאן יחל מסע התמרון שלהם בין שני הקטבים השונים והמנוגדים כאשר הפעולה הנבחרת תיבחר על פי מה שמתבקש מתמונת המציאות המעודכנת כשהקו הנבחר יוצא ממילא מתחום החלוקה הדיכוטומית הפשטנית. במקרה כזה עמדתם ופעולתם במציאות כבר איננה ניתנת לתיאור על פני הציר של עמדה אחת לעומת היפוכה.
מטבע הדברים שאנשים כאלו מואשמים בהפכפכות בהעדר עמדה קבועה ויציבה כנעדרי אידיאולוגיה וקו מנחה וכאופורטוניסטים, אך את כל הראיה השלילית הזו אפשר לקחת גם אל הצד החיובי ולתארה כראיה פרגמאטית של המציאות שאיננה קופאת על שמריה ואשר עושה כל הזמן אינטגרציה בין טווחי הזמן השונים אינטגרציה בין הרצוי למצוי, כל זאת מבלי להשלות עצמה בקיומו של קו מדיניות אחד מוחלט היכול לפתור את הבעיות כולן. זהו אם כן מפגש מאד בוגר עם המציאות, לטענתי זה היה המפגש של דיין עם המציאות.
אנסה בעבודה זו לבחון את מידת הרלוונטיות של חלק מן המסקנות שאליהן הגיע מקיאבלי, על תקופת "ערב מלחמת יום הכיפורים", פרוץ המלחמה ועד מסקנות וועדת אגרנט.
ý   מבוא
ניקולו מקיאבלי היה  מדינאי וחוקר מדיני איטלקי שחי בן השנים
1 469-1527 בפלורנץ והיה גם אחד ממנהיגיה של הרפובליקה פלורנץ.
הוא כתב שורה של ספרים היסטוריים, שירה וקומדיות והיה אחד הסופרים החשובים בתקופת הרנסנס.
מקיאבלי זכור בעיקר בזכות ספרו "הנסיך" שבו הוא מתאר כיצד צריך שליט לנהוג בנתיניו, באיזו דרך למשול בהם וכיצד לשמור על מרותו עליהם.
ספרו אינו חוסך בעצות, שלפעמים גובלות אף ברשעות ולכן אך טבעי הוא הדבר שיהיו כאלו שיחשבו את המחבר לאדם מושחת ונבזה ובעיניהם. השם מקיאבלי היה שם נרדף לעריצות ועורמה וכן לאכזריות. לעומתם ישנם כאלו אשר חושבים אותו למדינאי דגול וטוענים שכל זאת בא בכדי לאחד את איטליה של אותם ימים אשר הייתה מפולגת.
לדעתם, שאף מקיאבלי למדינה אדירה ועריצה אשר תחסל את משטרי העריצות הקטנים שבהם נוקטים נסיכי צפון איטליה.
מתוך הבנת חשיבותה הרבה של עבודתו, ותרומתה לרעיון איחודה של איטליה, העמידה פירנצה המודרנית לכבודו אנדרטה מרשימה בסנטה קרוס, לצד בניה המפורסמים ביותר. למרות המשמעות השלילית ששמו קיבל היום ("מקיאווליזם" בדרך כלל מציין ציניות ואגואיסטיות, המקדשת את כל האמצעים לצורך המטרה), וכן כי בימינו, האבחנות אותן ציין בספרו יחשבו ללא ספק כבלתי תקינות פוליטית, אין ספק שדבריו ממחישים ראייה מדויקת, ישרה ויוצאת דופן של המציאות, וכן כשרון ספרותי בלתי מבוטל לומר דברים כהווייתם.
על אף הקריירה של מקיאוולי כמדינאי וכדיפלומט, הוא זכור היום בעיקר בשל פעילותו הספרותית, אשר סימנה פריצת דרך בשדה התיאורטי של הפוליטיקה האירופית בתקופת הרנסאנס. אף שכבר חמש מאות שנה עברו מאז נכתב "הנסיך", הבעיות בהן הוא עוסק עדיין משמעותיות ורלוונטיות, משום שהן הבעיות האלמותיות הנוגעות ביחס בין השולטים לנשלטים.
התיאוריות שלו בנושא הממשל והמדינה נתמכות בדבריו במקרים היסטוריים בני זמנו, הוא טען שאנשים עדיין נשלטים בידי פשטותם ותאוותם, הוא טען שהדת משמשת מחסה לפגמים מוסריים, ונתן כדוגמה את אישיותו של פרננדו מלך ספרד. והשליטים נאלצים להיגרר אחרי קבוצת התמיכה שלהם, לטוב- ובעיקר לרע. לדבריו אין בפוליטיקה דרכים בטוחות – החכמה היא לבחור את הדרך הפחות מסוכנת, וזאת שתוביל לתועלת הגדולה ביותר.
"הנסיך" טוען כי צורת הממשל הטובה ביותר היא אריסטוקרטיה מצומצמת, שתוכל לדאוג לכך שלא ישתרר כאוס במדינה. רק שנים רבות לאחר מקיאוולי יצאה הקריאה כי תפקיד הממשל צריך להתבסס לא רק על כוח ושליטה אלא גם על עקרונות מוסריים.
מלחמת יום הכיפורים (נקראת גם "מלחמת יום כיפור", ידועה במערב כ"מלחמה הערבית-ישראלית של 1973", בפי הערבים: حرب تشرين – "חַ‏רבּ‏ תשרין" או "מלחמת אוקטובר", ו"מלחמת רמדאן") פרצה ביום הכיפורים, 6 באוקטובר 1973 בהתקפה של צבאות סוריה ומצרים על ישראל, ונמשכה עד ל-24 באוקטובר 1973. במהלכה נהרגו אלפי ישראלים, מצרים וסורים, והיא הייתה מהקשות שבמלחמות ישראל.
בתחילת המלחמה הצליחו כוחות מצריים גדולים לחצות את תעלת סואץ ולהשתלט על רוב קו המעוזים (שכונה "קו בר לב") של צה"ל ועל חלקים במערב סיני, ובמקביל, בחזית הסורית, הצליחו כוחות צבא סוריים לחדור לרמת הגולן ולסכן את עמק הירדן ועמק החולה. עד לסיום המלחמה השתלטה ישראל על שטחים נרחבים של מצרים וסוריה.
המלחמה נפתחה במתקפה מתואמת, בשתי חזיתות, של צבאות סוריה (ברמת הגולן) ומצרים (בתעלת סואץ), ביום הכיפורים, שבת,
6 באוקטובר 1973, בשעה 13:55.
חמש דיוויזיות חיל הרגלים המצרי, שהחלו צולחות את התעלה, ושלוש דיוויזיות חיל הרגלים הממוכן הסורי, שתקפו לאורך הגבול ברמה, נהנו מהפתעה טקטית כמעט מושלמת: רק ב-4 לפנות בוקר באותו יום השתכנע הרמטכ"ל, דוד אלעזר, שמלחמה עומדת לפרוץ באותו יום. אף הערכה זו לא הייתה מדויקת: ההערכה הייתה שהמלחמה תפרוץ בשעה 18:00, עם רדת הערב, בעוד שבפועל נפתחה האש בשתי החזיתות, בשעה 13:55.
ההפתעה לא הייתה מוחלטת: סימנים רבים העידו על מלחמה מתקרבת, והכישלון היה במתן פרשנות נכונה לסימנים אלה, באופן העברת המידע המודיעיני למקבלי ההחלטות, ובאופן קבלת ההחלטות על סמך המידע הפגום שהועבר.
אבידות חיל השריון וחיל האוויר הישראלי במלחמה היו חסרות-תקדים, וגרמו לחששות כבדים בסגל המדיני והצבאי הבכיר, עד לסף פאניקה בימי הלחימה הראשונים. ישנן עדויות כי בתחילת ימי המלחמה השווה משה דיין, שר הביטחון, את המלחמה ל"חורבן בית שלישי" וחשש כי זהו סופה של מדינת ישראל.
במהלך המלחמה עבר צה"ל מהתגוננות ובלימה בשתי החזיתות, למתקפת-נגד (לאחר צליחה, בחזית התעלה) בשטחי מצרים וסוריה.
המלחמה נמשכה עד ל-24 באוקטובר, אז נכפתה על הצדדים הפסקת אש על ידי מועצת הביטחון של האו"ם, בהחלטה מס' 338 ובהחלטה מס' 339, ועל ידי שתי מעצמות-העל: ברית המועצות וארצות הברית.
בתום הלחימה נותרה הארמיה השלישית של צבא מצרים על אדמת חצי-האי סיני, מכותרת על ידי צה"ל ומנותקת ממקורות אספקה, כך שחייליה היו בסכנת מוות מצמא. מצפון לה נותרה הארמיה השנייה כשרבות מיחידותיה ערוכות מזרחית לתעלת סואץ.
חרף המכה הקשה שספגה ישראל בימי הקרבות הראשונים, תוצאותיה של המלחמה היוו הישג לצה"ל, שמנקודת פתיחה קשה ביותר הכה את אויביו. בערוב היום האחרון של הקרבות מצאו עצמם חיילי צה"ל כ-35 ק"מ מדמשק, בירת סוריה ו-101 ק"מ מקהיר, בירת מצרים, כשבין כוחות צה"ל לעיר הגדולה במזרח התיכון לא חוצצים כוחות מצריים. עם זאת, מבחינה פוליטית היוותה המלחמה הישג למדיניותה של מצרים, שרצתה לשבור את התעקשותה של ממשלת ישראל שלא לדון בגורל השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים וכן חפצה לפגוע ככל האפשר בחיילי צה"ל.
המלחמה הכשירה את הקרקע להסכמי 'קמפ דייוויד', שנחתמו שנים אחדות לאחריה, ובמסגרתם נסוגה ישראל מחצי-האי סיני שנכבש מידי מצרים, וזאת בתמורה להסכם שלום בין ישראל למצרים. זו הייתה מטרתה של מצרים מלכתחילה, טען נשיאה אנואר סאדאת, שהושגה חרף הכישלון הצבאי – רוב מטרותיה הצבאיות של מצרים, מעבר לימי הלחימה הראשונים, לא הושגו, ומפלתו של צבא סוריה, אחרי המפנה בלחימה ברמה, הייתה קשה עוד יותר.
"המחדל", שהוא הכינוי של הכישלון המודיעיני והמנהיגותי שאפשר את פרוץ המלחמה בהפתעה, הביא, בסופו של דבר, להקמת ועדת אגרנט, להדחת כמה מבכירי צה"ל, ולהתפטרותה של גולדה מאיר מראשות הממשלה. גולדה מאיר התפטרה, על אף שדו"ח הוועדה לא מצא אותה אשמה באופן ישיר.
ý   שאלות המחקר ý     כיצד ואילו גורמים הביאו את המודיעין הישראלי לכשל מודיעיני במלחמת יום הכיפורים? ý     מהי תפיסת כשלון המודיעין במלחמת יום הכיפורים לאור הגותו המדינית של מקיאבלי ?
ý   שיטת העבודה שיטת המחקר היא תיאורית איכותית הנסמכת על מגוון מאמרים ומחקרים.
בשלבי המיקוד במלחמת יום כיפור , נסמכת בעיקר על  דו"ח ועדת אגרנט: ועדת החקירה של מלחמת יום הכיפורים, על שלושת חלקיו הגלויים. (אגרנט 1975) , בהקשרים בהם אנסה  למקד את ההתנהלות של הדרגים השונים ,הצבאי והמדיני , אתבסס על חומר קריאה רב ומגוון העוסק בהגותו של מקיאבלי שהיה אחד מהוגי הדעות הגדולים שהשפיעו ומשפיעים עד היום על התנהלויות מדיניות פוליטיות ברמות שונות החל מקבוצות קטנות ועד למדינות הגדולות ביותר.
לצורך דיון יעיל על מנת לתת מענה הולם לשאלת המחקר הראשונה, אסקור תחילה את הנושאים הבאים:
ü     סקירה היסטורית על תולדות המודיעין הצבאי הממוסד.
ü     מענה לשאלות  מהו מודיעין צבאי? כיצד מתבצעת עבודת המודיעין?
ü     סקירה היסטורית – סקירה היסטורית שתכלול את המהלכים המדיניים והצבאיים מאז מלחמת ששת הימים ב-1967 ועד לשעות האחרונות שקדמו למלחמת יום הכיפורים, במגמה לבחון באם במהלכים אלו היה בסיס להערכה מודיעינית על כוונות האויב לצאת למלחמה, ובכך למנוע את  כשל המודיעין הישראלי וייתכן  אף למנוע את פרוץ מלחמת יום הכיפורים. ü     מידת הרלוונטיות של חלק מהמסקנות שאליהן הגיעה וועדת אגרנט להגותו הפוליטית, מדינית של מקיאבלי בהתייחסות למקבלי ההחלטות.
ü     דיון