החוג למדעי המדינה הסיקור המיתולוגי של רצח רבין ורצח זאבי בתקשורת הכתובה בישראל חיבור זה הוגש כעבודת גמר לקראת התואר "מוסמך אוניברסיטה"- מ.א.
העבודה הוכנה בהדרכת:
פברואר 2006
תוכן העניינים
פתח דבר ע"מ
2 -3
הרקע הציבורי, הצבאי והפוליטי של רבין ושל זאבי ע"מ 4-6
מבוא -ע"מ 7-8
שאלת המחקר ומטרתה –עמוד 9
המסגרת התיאורטית –ע"מ 10-18
השערת המחקר -..עמ' 19
מתודולוגיה -..ע"מ
2 0-22
ניתוח תוכן -…ע"מ
2 3-32
הצגת הממצאים ע"מ
3 3-34
ניתוח הממצאים -עמ' 35
דיון …ע"מ
3 6-40 סיכום ומסקנות ע"מ
4 1-42
ביבליוגרפיה -.ע"מ
4 3-44
מקורות עיתונאיים –.ע"מ 45-46
נספחים סיכום עיקרי העבודה באנגלית –ע"מ 47-50 הסיקור המיתולוגי של רצח רבין ורצח זאבי בתקשורת הכתובה בישראל.
סיכום עיקרי העבודה קיים גם באנגלית:
האדם הוא תבנית נוף סמליו. מבט אל ההיסטוריה מלמד כי אירועי טראומטי, זיכרון וההיסטוריה משפעים על החברה והתרבות במשך השנים ויוצרים רפרטואר של דימויים וסמלים המשפעים בבוא העת על העמדות של האזרח ועל תפיסתו את החברה בה הוא חי (אריאלי-הורוביץ, 2006). בעבודת מחקר אבקש להבין את קשרי הגומלין שבין הרבדים במיתוסים התרבותיים-חברתיים לבין העיתונות הפוליטית בישראל מאחר העומס שנוצר בשימוש במיתוסים המשפיעים כאמור על התרבות בה אנו חיים. לצורך חשיפת המיתוסים המרכזיים הנמצאים בבסיס הסיקור הפרשני (בסבטקסט) בתקשורת בישראל אשתמש במקרה בוחן של שני אירועים מרכזיים שהתרחשו במדינת ישראל- רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין  בנובמבר 1995 ורצח השר מר רחבעם זאבי (גנדי) באוקטובר 2001. שאלת המחקר היא: אילו רבדים של מיתוסים תרבותיים-חברתיים ניתן לחשוף בסיקור התקשורת הכתובה בישראל את רצח רבין ורצח גנדי, בהתאם להקשר ההיסטורי השונה- תקופת שלום ותקופת מלחמה? על שאלה זו עניתי על-ידי ניתוח תוכן-אתנוגרפי של
2 7 כתבות פרשנות על פני שבוע (זמן האבל היהודי הרשמי) של עיתון הנחשב פופולארי "מעריב" ושל עיתון הנחשב איכותי "הארץ".
עבודת מחקר זו נכתבת לאורה של הגישה התרבותית ובעזרתם של חוקרי מיתוסים בעבר ובהווה.
הגישה התרבותית גורסת כי תקשורת ההמונים מסקרת אירועים (במיוחד ארעי-משבר) על ידי העברת ערכים, עמדות דומיננטיות, נרטיבים ומיתוסים ידועים מראש- אותם היא מפיצה ומשעתקת בתרבות נתונה (נוסק, 1994). המיתוס הוא המניע התחילי של החברה האנושית, מעין סם החברה והתרבות באמצעותו לחברה פשוט יותר לעמוד מול המציאות, להסביר לעצמה תופעות קשות, מאין היא באה ולאן היא הולכת.
המיתוס הוא א- היסטורי, יש לו קיום סינכרוני והוא בעל סטרוקטורה עם כללים משלו, המשתנה, מתפרק ונעלם על פי צרכיו (שוהם, 2002).
השערתי במחקר כי בניתוח התוכן הפרשני של סיקור העיתונאות הכתובה ייחשפו רבדים של מיתוסים תרבותיים-חברתיים שונים מכיוון ששני האירועים הם על ציר זמן שונה, תקופת שלום לעומת תקופת מלחמה, רוצח יהודי לעומת רוצח ערבי, טראומה לאומית שונה, וראש ממשלה לעומת שר. אולם ישנה אפשרות כי נמצא מיתוסים מרכזיים דומים וזאת בהתאם למסגרת התיאורטית שהצגתי. לאחר ניתוח התוכן מצאתי כי השערת המחקר המשנית אוששה ולא המרכזית. בהתאם למסגרת התיאורטית נמצאו, הן בניתוח כתבות הפרשות על רבין והן על זאבי בשני העיתונים גם יחד, רבדים תרבותיים-חברתיים דומים מבחינתם המיתוסים. ההישענות על הדור של טרום וראשית המדינה, דור הפלמ"ח, על הלוחמים המאופקים המסמלים את נחישותו של העם היהודי להילחם ולמות מול הרבים מבקשים להורגנו. הביוגרפיה האישית של רבין ושל זאבי הועלתה לדרגה של ביוגרפיה קולקטיבית-לאומית כמי שעמדו מול רבים שהתנגדו לדעותיהם ולפעולותיהם ולבסוף נרצחו- העיתונות הכתובה בישראל ממשיכה לספר בטריוויאליות ובסימבוליזם רובד על רובד, מיתוס על מיתוס את סיפור המעטים מול הרבים- מיתוס המושרש בחברה הישראלית עוד מלפני קום המדינה ועד לימינו אנו. עבודה זו הנה מיקרוקוסמוס למחקר רחב לזיקה שבין התקשורת לתרבות בתוכה היא פועלת ומסקרת אירועים. תקוותי כי מסקנותיה של עבודה זו יתרמו תרומה צנועה להבנת הסיקור המיתי של התקשורת וכיצד היא תורמת לשעתוק ושיכתוב רבדים של מיתוסים תרבותיים-חברתיים בישראל.