החוג לאמנות התיאטרון תשס"ב קודים חזותיים בחברה ובתיאטרון היווצרותו של הגוף האצילי דרך המחול החצרוני בצרפת של המאה ה-17: מציורי התלבושות של דניאל ראבל לאלו של הנרי גיסי                                                                                     11.9.02
תוכן העניינים

1 .      תוכן העניינים                                                                                                            1
2 .      מבוא                                                                                                               2
3 .      המאה ה –17 –  האצילות כאידיאל , המחול כדרך חינוך                          3
4 .      הבלט החצרוני והתפתחותו                                                                         6
5.      ציוריו של דניאל ראבל כמבטאים שלב מעבר בין שתי תקופות                 8

6 .      לואי ה – 14 : מלך השמש והחינוך למחול                                                  10 7.      סיכום                                                                                                                         12
8 .      ביבליוגרפיה                                                                                                   13
9.      נספחים                                                                                                           14
                        מבוא
המחול בתרבויות שונות, מכיל יסודות אנושיים וחברתיים רבים ומגוונים וניתן ללמוד ממנו רבות אודות תקופות, מקומות, אנשים ותרבויות. אספקטים רבים של התרבות החיה בו משתקפים דרכו ולעתים קרובות דרך פיענוח יצירות מחול, ניתן להגיע לפירוט רב ומדוייק של צורה תרבותית מסויימת בכלל ושל יוצריו בפרט. תרומה גדולה נותנות גם התלבושות במחול, תנועת הגוף וכל הקשור בעיצוב וביציבה.    המחול החצרוני היה מאז ימי לואי ה-13, מופע פופולארי מאוד בחצר המלוכה.
כמו אביו, גם לואי ה-14 היה רקדן מחונן והשתתף במחולות שהועלו בחצרו בתפקידים ראשיים.
בשתי חצרות המלכים תפס המחול החצרוני יותר מסתם עוד תחביב של המלך. האם אכן היה המחול יותר מסתם תחביב?
בעבודה זו, אדון בצורה בה נוצר האידיאל האנושי התקופתי במאה ה-17, הוא אידיאל האצולה, דרך המחול החצרוני. אנסה לנתח את האספקטים החזותיים של המחול החצרוני, כפי שהם באים לידי ביטוי בציוריהם של שני מעצבי החצר של מלכי צרפת, דניאל ראבל (Daniel Rabel), מעצבו של לואי ה-13 והנרי גיסי (Henri Gissey), מעצבו של לואי ה-14, וכיצד הם מבטאים את השינוי שחל בגישה אל המחול החצרוני ובהתייחסות אליו בין שתי חצרות המלוכה . אנסה להעלות לדיון את העובדה כי בעצם משהו קורה במחול במאה ה-17. משהו שמבדיל את המחול של תחילת המאה מזה של סופה. משהו שניתן יהיה לראותו, בין השאר, בהשוואה בין ציוריו של ראבל לאלו של גיסי.