תקציר  בנושא הנצרות הקדומה – התייחסות חז"ל לתפישות הנוצריות בברית החדשה שאלת המחקר כיצד, והאם בכלל, הגיבו חכמי ישראל – חז"ל – על הופעת הנצרות. מלבד מספר מקורות בודדים העוסקים בפרשת הוצאתו להורג של ישו במסכת סנהדרין, ובעוד כמה מקומות בש"ס, עלינו לבדוק ולברר אם ישנה התייחסות לאידיאולוגיה הנוצרית המוזכרת בעיקר באוונגליונים.
האם ישנו רושם בדברי חכמי ישראל לגישות הלכתיות המוזכרות בברית החדשה?  הברית החדשה עוסקת גם בנושאי הלכה, סביב שמירת שבת, מצות ברית מילה, כשרות, גירושין ניאוף, נישואין, טבילה, ועוד.  האם חכמי ישראל הגיבו לכך, האם ישנו הד בדבריהם לנושאים העולים בברית החדשה, או שחכמי ישראל העדיפו, במודע, להתעלם מהופעת הנצרות? האם הם סברו, כי דווקא התייחסות לנצרות בעצם תעצים את הנצרות, ולכן עדיף להתעלם ממנה, לא לתת לה כל מעמד, שהרי בכל תגובה יש ממין ההכרה והחשיבות, לכן ייתכן ודווקא הם העדיפו להתעלם מהנצרות, או שהמציאות חייבה אותם להתיחס לבעיות ולגישות ההלכתיות שהציבה הנצרות? התקופה הראשונה – ימי ישו, קודם ימי פאולוס, היו אלה ימים המקבילים לימי התנאים, בהם היה בארץ ישראל מרכז דתי, לאומי יהודי. אומנם הארץ נשלטה בעקיפין ע"י רומי, עת פומפיוס כבש את ירושלים  בשנת 63 –  לפני הספירה, אך בפועל ארץ הייתה תחת נציבות יהודית, בתחילה מבית חשמונאי ואח"כ בית הורדוס, ורק בהמשך תחת שלטון נציבים רומאי ישיר .  כך שעדיין מעמד הסנהדרין, בית הנשיא והחכמים המשיכו להוביל את האומה, בוודאי במישור  הדתי – רוחני. לפיכך יש לבדוק את התייחסותם לעמדות הנצרות. בעבודה זו התמקדתי בבדיקת מספר דוגמאות הלכתיות. חיפשתי אם יש רושם בתלמוד ובספרות הקדומה היהודית התיחסות אל עניינים המוזכרים בברית החדשה.