תרבות תקשורת ופנאי בישראל – סיכום הקורס כץ וינוביצקי – מבוא של המקראה הצד הראשון שכץ וינוביצקי  לוקחים אותנו זה חשיבות חקר הפנאי – הם מנסים להסביר מדוע נושא של פנאי כל כך חשוב בחברה המודרנית. הם מתייחסים לפנאי כהיבט חשוב. טיעונם הוא שלפנאי יש השפעה דרמטית על האדם, מוסדות החברה, וכו'. הם נותנים מספר דוגמאות לכך:
         א.         פנאי ומוסד פוליטי  – לדעתם הקשר הוא שפנאי הוא אלמנט הכרחי לקיומו של שיח פוליטי. ללא פנאי לא נוכל להיות חברה פוליטית. חייבים פנאי כדי לראות תעמולה פוליטית למשל. חייבים פנאי כדי להאזין לדעת מה קורה כדי לבצע את האקט הפוליטי, להאזין לשמוע פרטים על המועמדים. לכן מדינה מכריזה על יום שבתון ביום הבחירות בכדי לבחור (פנאי שנכפה על הפרט).
          ב.         פנאי ותעשיית התרבות והתקשורת – קיומו של הפנאי מאפשר לתעשיית התרבות והתקשורת להתקיים ואפילו לפרוח. תנאי זה דבר הכרחי לצריכת תקשורת ותרבות.
          ג.          פנאי ומוסדות – הכוונה בעיקר למוסדות חברתיים כמו משפחה, חברים וכו'. ופה הטיעון הוא שהפנאי מעצב במידה רבה את מערכת היחסים של האדם עם אותם מוסדות.
אלו הם הסיבות המרכזית שכץ וינוביצקי נותנים כדי להסביר מדוע הפנאי חשוב לנו.
הגדרה:
כץ וינוביצקי קודם מגדירים מהו פנאי ואחר כך הם מפרקים ומסבירים מדוע הגדרה זו בעייתית:
" פנאי – אותו זמן שלא מוקדש למילוי חובות ושהפעילויות בו נעשות מתוך בחירה והם מאפשרות לאדם לבטא את צרכיו ונטיותיו" כלומר, פנאי הוא זמן שלא מוקדש לעבודה או למחויבות אישית אחרת. בנוסף, פנאי מתאפיין בסדרת פעולות ותכנים שנצרכים מתוך חופש בחירה ולבסוף פנאי מוגדר כרמה פסיכולוגית של הנאה.
לדעת כץ וינוביצקי הפנאי זה היבט מרכזי בחיי האדם ויש לקחת בחשבון שיש הבדל בין אדם לאדם בכמות הפנאי, במשעות של הפנאי ובאופן בילוי הפנאי.
ישנם שלושה מרכיבים שמסבירים מדוע הגדרה זו  בעייתית:
1.      פנאי זה לא עבודה או מחויבות אישית –  הבעייתיות שטמונה בשאלה האם ניתן להגדיר פעילות מסוימת באופן אובייקטיבי כפעילות פנאי במסגרת עבודה. לדוג': לימוד תורה – בשביל אדם דתי לימוד תורה זה סוג של מחויבות אבל עבור אדם חילוני לימוד תורה זה בעדיפות אחרונה בחייו. לא יכולים להחליט באופן אובייקטיבי אם פעילות מסוימת נעשית מתוך מחויבות או מתוך בחירה.
לדוג': ביקור אצל ההורים.
2.      הגדרנו פנאי כסדרה של פעילויות שהאדם בוחר בה מתוך חופש בחירה – כץ וינוביצקי טוענים שזה בעייתי מכיוון שהרבה פעמים הפנאי נקבע לנו מלמעלה למשל יום שבת זה היום החופשי שלנו, אבל זה לא נקבע ע"י הבוס שלנו בעבודה זה דבר קבוע. גם הדוגמא של יום הבחירות , זה יום חופש שנכפה עלינו מלמעלה. נקודת נוספת שיש להוסיף: גם המעמד החברתי של האדם קובע איך יראה הפנאי שלו. לאליטות יש תכני פנאי מסוימים ולעומת זאת לעמחה יש פעילויות פנאי אחרות.
3.      פנאי כמצב פסיכולוגי של הנאה – גם כאן טוענים כץ וינוביצקי ההגדרה היא סובייקטיבית כי בעצם יש אנשים שנהנים יותר מעבודה ולא מהפנאי. הנאה זה משהו סובייקטיבי. הגדרה של פנאי לאורך ההיסטוריה היא מאוד שונה מההגדרות שלנו את החברה ואת הפנאי. פה הם סוגרים את הדיון וטוענים שכדי לחקור ולהבין פנאי בצורה מעמיקה יש צורך להבין וללמוד על יחסי הגומלין בין הפנאי לבין ארבעה מושגים נוספים:
א.      זמן – זמן נתפס כמשאב מאוד חשוב עיקר בחברה המודרנית. פנאי לפי דבריהם של כץ וינוביצקי זה סוג של זמן. בחברה המודרנית נעשה ניסיון לייעל את הזמן גם כדי ליצור יותר זמן פנוי , במקביל נעשה ניסיון ליעל את הפנאי. דוג' לייעול זמן: בישול במיקרו, דוג' לייעול פנאי: טיולים מאורגנים למיניהם.
ב.       ארגון חברתי + פנאי – הכוונה לכך שתקצוב הזמן בחברה משפיע על הארגון החברתי שלנו וגם מושפע ממנו. בהקשר זה יש לזכור שחלק ניכר מפעילותנו נעשה בצורה מחזורית. חלק ניכר מהפנאי שלנו נכתב מלמעלה. אנחנו מדברים על פנאי כתפקיד חשוב בריבוד החברתי, בד"כ הטיעון של המעמד הגבוה הוא שהמעמד הגבוה נהנה מיותר זמן פנוי מאשר המעמד הנמוך.
ג.        תרבות – כאן מתמקדים בשאלה מהו התוכן של אותו פנאי? כשמדברים על תרבות עושים הבחנה בין שתי הגדרות: הגדרה אחת לוקחת את התרבות במובן הצר – כל מה שאנחנו מגדירים בצורה אינטואיטיבית כמו לדוג': קונצרט, תאטרון, ספרות גבוה, בלט, וכו'. הגדרה שניה לקוחת את התרבות במובן הרחב – הגדרה זו מדברת על כלל הפעולות של האדם במובן של תרבות לדוג': טקסים פורמאליים, צפייה בטלוויזיה כסוג של טקס, וכו'. בקורס זה נדבר על התרבות במובן הרחב של המילה. צריכת תרבות קשורה באופן הדוק גם למעמד החברתי שיש לאדם וגם לכמות הזמן הפנוי שיש לו.
ד.       תקשורת המונים – תקשורת המונים –
היבט חינוכיחל