יהודי תימן - החינוך היהודי בתימן , 2182 מילים , 5 עמ'

מוסד לימוד
סוג העבודה
מספר ממ"ן 12
מקצוע
קורס
מילות מפתח , ,
ציון 90
שנת הגשה 2010
מספר מילים 2181
מספר מקורות 1

תקציר העבודה

תקציר ממן 12
החינוך  בתימן החוקר ש"ד גויטיין הגדיר כי – גלות תימן נשארה באופייה כפי שהייתה באחרית ימי תקופת התלמוד. אולם בנוסף לכך היו בה שני מוקדי השפעה:
א. מרכזי התרבות והמחשבה שהשפיעו על מוקדי העיון והלימוד.
ב. הסביבה המוסלמית, יחסי גומלין שסביב דיאלוג תרבותי. מטרת הלימוד להקנות לילדים את החינוך היהודי דתי, ידיעת התורה והתפילות. החינוך בעיקרו היה לבנים, ומטרתו שהגברים ישלטו בידיעת התנ"ך, ובחלקים ממנו אף בע"פ, מדרשים, הלכות קריאה בתורה, והפטרות, תפילות ותרגום לארמית.
כך שהם יוכלו להשתלב היטב בחיי הקודש בקהילה, וייטלו חלק בתפילות, כחזנים וכקוראים בתורה.
המתקדמים, הבוגרים יותר, עסקו בשינון המשניות והתלמוד, בלימוד הלכות שחיטה וכתיבת סת"ם. לאותם שהצליחו והמשיכו בלימוד בגיל מאוחר יותר ניתן ללמוד עם חכמי הקהילה, הרבנים, שלימדום גם את התלמוד והסברות, גם את ההבנה והעומק של הטקסט. צורת הלימוד פעלה עפ"י העיקרון המנחה של ידיעת חומר הלימוד בעל פה, וכן רכישת שליטה בתכנים – בעיקר ע"י שינון על פה, קריאה, באופן חלקי – כתיבה, אולם היא לא כללה התרכזות בהבנה, בפרשנות וחקר. שיטת הלימוד הייתה אחידה לכל סוגי הלומדים, קריאת הטקסט של כתבי הקודש ע"י המארי ומיד לאחריו התלמידים חזרו על כך בקול ושיננו הלוך ושוב את הקטע המקראי או התפילה.  הלימוד היה קבוע סביב שינון לימודי הקודש, וכל זאת ללא הקשבה ליכולת התלמיד והליכה אחר תחומי התעניינותו האישית. הלימוד התבצע בקבוצות, לעיתים הלימוד היה מכוון לגילאים שונים, ואז המלמד היה נעזר בנערים הבוגרים שחנכו את הילדים הקטנים, בעיקר בלימוד צורת האותיות, אך בדרך כלל כולם קראו ושיננו יחד. הספרים אמנם הועתקו בכתב יד, אולם ב"חדר" התימני לא עסקו בלימוד בכתיבה באופן מסודר ורציני, ולכן היו ילדים רבים, ובהמשך מבוגרים,שידעו לקרוא אך לא ידעו לכתוב. עיקר הלימוד נסב סביב שינון תפילות וברכות, פרשת השבוע + תרגום. אגב כך, יכלו הילדים שידעו לקרוא חלקים מהפרשה לקום ולקרוא בבית הכנסת את הקריאה בתורה, דבר זה, לכשהצליח,  היסב נחת רוח מרובה לאבי הילד ולמשפחתו. הילדים למדו גם משניות אגדות, גם בזה בעיקר המורי לימד את הקריאה והשינון, ולא ניסה להסביר את תוכן הטקסט. לימוד הכתיבה היה משני. מעטים התלמידים ששלטו בכתיבה עצמה. רק מראשית המאה העשרים עקב התמורות בחינוך בעקבות המודרנה הוחל לשים דגש גם על לימוד הכתיבה. דווקא אצל המוסלמים הילדים חונכו לכתיבה.