תוכן עניינים:
תקציר:. – 2 – מבוא:. – 3 – גישת היהדות להתאבדות ולפגיעה עצמית בגוף:. – 4 – תיאוריות בנושא אובדנות:. – 6 – גורמי סיכון:. – 10 – גורמים פסיכולוגיים / תכונות אישיות:. – 13 – שכיחות התופעה:. – 15 – מניעה ודרכי טיפול:. – 16 – הטיפול הקוגניטיבי בבני נוער דיכאוניים ואובדניים:. – 16 – הטיפול הדינאמי:. – 17 – סיכום:. – 18 – ביבליוגרפיה. – 20 – רבים מאיתנו מנסים למצוא תרופה למכאובים במקום בו אין תרופה, אנחנו נעים ממקום למקום, מרב אחד למקובל אחר, מרופא מומחה לפרופסור בעל שם, וכל זאת על מנת להקל במעט את הייסורים והכאב. חכמת הקבלה מלמדת כי הייסורים ניתנו לאדם ככלי שבאמצעותו הוא יכול לטפס לעולמות עליונים. הכוח העליון מעורר בנו את החסרונות הללו בכדי שנתחיל לשאול שאלות, ואולי דווקא את השאלה הבסיסית ביותר: "למה זה קורה לי?". החבל הזה אשר אנו חשים בו מתהדק על צווארנו, גורם לרבים לקבל החלטות שאין מהם דרך חזרה, רבים חשים כי אינם יכולים עוד לסבול את הייסורים, ושמים קץ לחייהם, מתוך תקווה שאי שם מחכה להם עתיד טוב יותר, ולגאול את עצמם מייסוריהם.  בעבודתנו ננסה להגדיר מהי התאבדות, מהם מרכיביה וסוגיה השונים. נציג תיאוריות שונות ובעזרתן ננסה להסביר את התופעה הנידונה, לאחר מכן נעסוק בהתאבדויות בקרב בני נוער והצעירים. הכאב הנפשי הזה שהם חשים מוגדר כמצב לא נעים הקשור לרגשות שליליים כגון: חרדה, בושה, אשמה, עצה, עלבון, פחד וכדומה.
כלומר, הכאב הנפשי הוא צירוף של מגוון הרגשות השליליים הללו ומחשבות שליליות הנגרמים על ידי חוויות של אובדן של האחר ואובדן של העצמי. אורבך סבור כי המקור העיקרי לכאב הנפשי אינו באירועים חיצוניים אלא בפנימיים. (אורבך, 2008).