מדוע הדמוקרטיה היפנית יציבה יותר מהדמוקרטיה ההודית?
    _________________________                                                                                                                                                                                           בינואר 2006  15
                                                                                                                                                                    מבוא
הודו ויפן שתי דמוקרטיות חדשות שצצו בשמי העולם בנסיבות שונות אך סביב אותה תקופה , ההודים שקיבלו עצמאות מהאימפריה הבריטית בשנת 1946 ( במסגרת ויתור על נכסים קולוניאליים באסיה). ויפן שהובסה ונכנעה בפני ארה"ב ובעצם סיימה את מלחמת העולם השנייה ב-1945 ובלית ברירה הסכימה לקבל כחלק מהסכם הכניעה את המשטר "שנתפר" לה ע"י ארה"ב. חשוב לציין שנקודת הפתיחה של שתי המדינות ברמת המודרניזציה ביום קבלת העצמאות הייתה שונה מאוד.ביפן החל תהליך תיעוש בסוף המאה ה-19 דבר שהביא בפועל לניצחון המזהיר על רוסיה במלחמת רוסיה-יפן והביא להתפתחות בכל תחומי החיים במדינה.עד להיותה למעצמה שקראה תיגר על ארצות הברית במלחמת העולם השנייה. לעומת זאת הודו הייתה מדינה מתפתחת ברמת מודרניזציה נמוכה.
לרמת המודרניזציה ישנה השפעה גדולה על היציבות השלטונית נתייחס לנקודה זו בהרחבה בהמשך. מאז חלפו כ-60 שנים ושתי הדמוקרטיות מתפקדות , אם כי שתיהן נתפסות כדמוקרטיות שונות אחת מהשנייה ברמת יציבותן. בבסיס השאלה שתוצג בדיון הבא אנסה להתייחס  לסיבות המרכזיות שבעטיין הדמוקרטיה היפנית יציבה לאין ערוך מאחותה ההודית . מבוא
תיאורטי מהי יציבות דמוקרטית? מהם הגורמים המשפיעים על יציבות פוליטית? האם יש תנאים בסיסיים שבלעדיהם לא תתקיים יציבות דמוקרטית? השאלות הללו מעסיקות חלק נרחב של חוקרי מדעי המדינה לאורך 50 השנה האחרונות. לאורך 50 השנה האחרונות נמנו ע"י החוקרים כ-150 גורמים המשפיעים על היציבות הדמוקרטית. לפני שאתייחס לגורמים המרכזיים שהובחנו כמשפיעים ביותר על היציבות אקדיש מספר שורות לשאלה מהי יציבות דמוקרטית/שלטונית? לטעמי מאמרו של אקשטיין נותן את ההסבר בטוב ביותר למהי יציבות שלטונית. שלושת הגורמים שעל פיהם נמדדת היציבות הם: א.התעקשות על תבנית פעולה- היכולת של שלטון לדבוק בעקרונות בסיסיים שעל פיהם הוא פועל ולקבל החלטות בהלימה לדפוס העקרונות הללו לאורך זמן.
 ב. החלטות אפקטיביות- היכולת של השלטון לא רק לקבל החלטות נכונות לאירועים אלא גם להיות גמיש, להיות ערני לשינויים  ולא "לקפוא על השמרים".
ג.אותנטיות השלטון- היכולת של השלטון להיות אמיתי מקורי אמין ונאמן לעם.
הגורמים המשפיעים על היציבות הדמוקרטית/שלטונית הם רבים מגוונים ומתחומים שונים. אני אתייחס לגורמים הבולטים ביותר כפי שתוארו ע"י החוקרים:
א.      מבנה השלטון- תיאוריה זו טוענת ששיטת הבחירות  היא גורם משמעותי ביציבות הדמוקרטית  כמו גם היחסים בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת דהיינו לסוג המשטר שנקבע במדינה (נשיאותי,פרלמנטארי,חצי נשיאותי) ולשיטת הבחירות(יחסיות,רוביות,מעורבות) ישנה השפעה רבה על איך תתנהג היציבות במדינה.
ב.       התפתחות כלכלית- הטענה היא שכאשר הכלכלה מתפתחת היא יוצרת הון למדינה שהכוונה היא לא רק להון כספי אלא גם להון אנושי. התפתחות כלכלית יוצרת מקומות עבודה יוצרת תיעוש יותרת חינוך טוב יותר  ובעיקר יוצרת תנאי חיים טובים לאזרחיה.  מדינה שבה לאזרחים טוב תהייה יציבה יותר ממדינה שבה האזרחים ממורמרים, עניים ומחפשים שינוי.
ג.        מערכת היחסים בין שלטון לעם- הטענה היא שככל שיש פחות חוצצים בין השלטון לעם וההיפך יש סיכוי גדול יותר לחוסר יציבות דמוקרטית. הכוונה היא לכך שחייבת להיות שכבת חציצה ומוסדות חוצצים שימנעו בעיקר מהשלטון התערבות כוללת בחיי המדינה דבר שלא רק שיכול ליצור אי יציבות אלא במקרים קיצוניים יותר יכול ליצור משטר טוטאליטרי.
ד.       התרבות האזרחית – התיאוריה הזאת טוענת שהתרבות האזרחית שהינה תרבות מעורבת (פרוכיאלית, נתינית ומשתתפת) יוצרת מערכת פוליטית מאורגנת ומאוזנת ולכן היא מתאימה לתרבות פוליטית מעורבת הלוא היא הדמוקרטיה.תרבות זו המשלבת בתוכה סתירות ואיזון בין ניגודים היא תרבות של מתינות ולכן יוצרת אוירה של אמון עם נתיניה דבר התורם ליציבות.
ה.      מודרניזציה- זוהי מילה המאגדת בתוכה מספר רב של גורמים מתחומים שונים. באופן פשטני מודרניזציה היא התפתחות התיעוש במדינה והפניית המשאבים לפיתוח מטרות כלכליות וחברתיות.תהליך זה חובן בתוכו השקעה רבה בתחום החינוך(על מנת להיות מסוגלים להפעיל ולייצר מכשירים מודרניים) כמו כן תהיה נהירה לכיוון חברה עירונית תעשייתית. שילוב הגורמים האלו יחד עם סעיף ההתפתחות הכלכלית יצור חברה מודרנית יותר עם סיכויים טובים יותר לדמוקרטיה יציבה.
ו.        הומוגניות האוכלוסייה- מחקרים רבים הראו שככל שהאוכלוסייה הומוגנית יותר ישנה זהות לאומית גדולה יותר בין האנשים וחשוב מכך ישנו קונצנזוס רחב יותר בין האנשים לגבי סוגיות שונות,האמון במערכת השלטונית גדול יותר והיציבות גדולה יותר.
חשוב מאוד לציין שכאשר החוקרים ניתחו תיאוריות שונות כמעט כולם הגיעו למסקנה שבכל מדינה שנבדוק ישנו יותר מגורם אחד שמשפיע על היציבות השלטונית גם אם ישנה הערכה לגבי גורם מרכזי.