תקציר מחקרים רבים נכתבו אודות תופעת השימוש בסמים קלים. עיון במחקרים אלה  מלמד, כי הם עסקו בתפיסת החברה את השימוש בסמים קלים ולמעשה התמקדו בנק' מבטה בלבד. נראה, כי בעוד שקולה של החברה הושמע, קולם של המעשנים הושתק. מכיוון שתופעת השימוש בסמים קלים הינה תופעה אשר ההתייחסות החברתית כלפיה נמצאת בתהליך שינוי, לא תמיד ברור מהן התגובות החברתיות אותן  חווים המעשנים, מהי תפיסתם העצמית ומה הקשר ביניהן. לאור זאת, המחקר הנוכחי עומד על התגובות החברתיות אותן חווים המעשנים, על תפיסתם העצמית של האחרונים ועל הקשר בין התגובות החברתיות לתפיסתה עצמית זו. המחקר מושתת על מסגרת תאורטית המורכבת משילובן של גישת התיוג, הגישה האינטראקציוניסטית וגישת הקבלה החברתית.
השתתפו בו עשרה נחקרים אשר צורכים סמים קלים לפחות פעמיים בשבוע. המחקר בוצע בשיטות מחקר איכותניות והתבסס על ראיונות שנותחו באמצעות ניתוח תוכן. הנחקרים רואיינו על סמך שאלון אשר נבנה במיוחד לצורך המחקר. ממצאי המחקר מלמדים, כי מעשני סמים קלים חווים  בעיקר תגובות חברתיות אמביוולנטיות, אשר רובן מגיעות מכיוונם של אמצעי התקשורת. על מנת להתמודד עם תגובות חברתיות אלה נוקטים המעשנים בשתי דרכי התמודדות: האחת, התייחסות אל העישון כאל דבר לגטימי; ושניה, שימוש בטקטיקת נירמול של "שתיקה כל זמן שנושא העישון לא מופנה ישירות אלי". בנוסף, כל הנחקרים ציינו כי הם ממליצים לא לחשוף ברבים את היותם מעשני סמים קלים. הנחקרים דיווחו כי תפיסתם העצמית אינה מושפעת מתגובות החברה. נמצא כי התמודדות בתפיסה עצמית זו מתאפרת באמצעות טקטיקת ניטרול המציגה המעטה בסיכויי הנזק; ואימוץ תפיסה המבדילה בין מידע 'יבש' ומידע ממקור ראשון. המחקר מלמד, כי על אף הפתיחות שהציגו המעשנים בדבריהם, נגלה תיוג בפן הקוגנטיבי של התנהגותם. נראה כי תיוג זה מקורו במסרים הממלכתיים השליליים אליהם חשופים מעשנים בישראל ובהיותה של פעולת העישון אסורה ע"פ חוק. תרומתו של המחקר טמונה בנסיונו להתמקד בנק' מבטם של מעשני סמים קלים וזאת בניגוד למחקרים קודמים אשר התמקדו בנק' מבטה של החברה. המחקר מהווה מחקר חלוץ בכל הנוגע למקומם של מעשני סמים קלים בחברה הישראלית של תחלית המאה ה-21.