מבוא
רעיון הלאומיות ויישומו מהווים את אחת התופעות הנחקרות ביותר בעשורים האחרונים. כפי שטוען הובסבאום (Hobsbawm,
1 992) יצירה של תרבות הנתפסת כ"לאומית" הינה פעילות מרכזית בכינונה של אומה. ניכוס רכיבים מתרבויות שונות, נטרול משמעותם הסמלית ה"מקורית" ומיזוגם, הינם תהליכים מרכזיים ביצירת התרבות הלאומית (Hobsbawm, 1992). כאשר בוחנים את רעיון הלאומיות היהודית במדינת ישראל, נראה כי הדברים אינם שונים. במסגרת השיבה המחודשת של יהודים מרחבי העולם לארץ ישראל וייסודה של מדינה יהודית עצמאית בשטחה, נעשה ניסיון ליצירת תרבות לאומית משותפת לעשרות הגלויות השונות אשר אחזו בתרבויות שונות ובאורחות חיים שונים. עמעומה של הזרות בין הגלויות השונות נעשתה באמצעות ניסיון ליצירת סיפור היסטורי לאומי משותף. סיפור היסטורי זה הוצג כבעל תכנים יהודיים אוניברסאליים אשר זוהו עם כלל הציבור היהודי, אך בפועל נשא בחובו תכנים שנגעו רק לחלק פרטיקולארי מהציבור היהודי במדינה הצעירה. תכנים אלו הדגישו את ערכיה של הציונית האירופאית תוך טשטוש והדחקה של ערכים ומסורות מאזורים אחרים (אלמוג, 1997; בהר, 2007; סעדה-אופיר, 2001).
"אף פעם לא ניגנו מוסיקה מרוקאית. אם האחיות שלי היו שומעות מוסיקה מרוקאית בבית, אני הייתי מכבה להן את הרדיו… מאוד התביישתי לנגן מוסיקה מרוקאית. מי בכלל רצה לנגן מוסיקה מרוקאית"? (סעדה-אופיר, 2001, עמ' 262).  דבריו של חיים אוחנה, אחד ממייסדי 'להקת שפתיים', הינם דוגמא חיה להשפעותיה של התרבות הלאומית שנוצרה עם קום המדינה, ושעל בירכיה חונכו רבים מאזרחי ישראל. האידאולוגיה שהנחתה את יצירת תרבות לאומית זו הייתה אידאולוגיית כור ההיתוך, במסגרתה התבקשו יהודי ארצות האיסלאם לזנוח את תרבותם היהודית-ערבית ולאמץ את המודל התרבותי ציוני, שסמלו המרכזי היה הצבר העיברי (אלמוג, 1997). אידאולוגיית כור ההיתוך ומיזוג התרבויות הציגה עצמה כמאחדת בין מזרח ומערב, בין העבר המקראי הקדום והקיום המודרני, אך בפועל המציאות הייתה שונה- הכלאות תרבותיות אחרות אשר לא תאמו לאידיאולוגיה זו הודרו ונדחקו לשולי המרחב התרבותי המקומי. כך נהפכה התרבות הלאומית הציונית לתרבות הליגטמית, כאשר כל חלופה תרבותית הושתקה וכל זהות קבוצתית אחרת נשללה (סעדה-אופיר, 2001). אך דווקא מתוך ניסיונות החיברות והרצון ליצור כור היתוך, החלו בעשורים האחרונים להתפתח רגשות כמיהה ונוסטלגיה אל ארצות המוצא ואל התרבות היהודית שהייתה בהן.
רגשות אלו התעוררו עקב תחושת אי השייכות שליוותה רבים מהאזרחים בישראל, אשר התקשו להזדהות עם הסיפור ההיסטורי שנכפה עליהם. כך, אט אט, התפתחה בישראל כתיבה המנסה להיאבק בשכחה של הקהילות שנותקו ממקומותיהן ומלשונותיהן, הן על ידי תרגומים לעברית של כתבים שונים, הן על ידי איסוף אוצרות תרבות שבעל פה, שירים, סיפורים ופתגמים והן על ידי כתיבת זיכרונות אישיים (בהר, 2007). נראה, כי התרבות שהודחקה בעבר, קודם כל על ידי החברה בישראל, לאחר מכן על ידי צאצאיהם של נושאי התרבות ולבסוף גם על ידי נושאי התרבות עצמם, התגבשה בחלוף השנים והביאה לפרץ רגשות של נוסטלגיה כלפי העבר הנשכח.  פרץ רגשות זה מבקש לשמר את יסודות התרבות המקורית תוך שילובה בזהות הישראלית הקיימת.
בעבודתינו, נבקש לעמוד על האופן בו מתבטא רגש הנוסטלגיה לארצות המוצא ולתרבות שהתקיימה בהן.
את ניתוחינו נבסס על סמך שימוש בשני מאמרים מהעשור האחרון. האחד, מאמרו של אלמוג בהר (בהר, 2007), אשר בוחן את הזהות היהודית-ספרדית, דרך השימוש בדיבור שבע"פ בשפה הספניולית בקרב בני העדה וצאצאיהם בישראל. השני, מאמרה של גלית סעדה-אופיר (סעדה-אופיר, 2001), אשר בוחן את התפתחות הפעילות המוסיקאלית בעיר שדרות והשפעתה על כינונה של זהות מזרחית. לחיבור זה שתי נקודות מוצא: נקודת המוצא הראשונה היא כי ה"שיח" (discourse) מכונן מציאות חברתית, זהות ורגשות וכי הוא בא לידי ביטוי באופן וורבאלי (שפה), אך גם באופנים שאינם וורבאליים כגון מוסיקה (Abu-lughod and Lutzw, 1990). נקודת המוצא השניה גורסת כי על מנת להתמודד עם כוחו של השיח נאלצים פרטים בחברה "לנהל" את רגשותיהם ולבצע עבודה אמוציונאלית Thoits), .(Hochschild במקרה הישראלי אשר יוצג בחיבור הנוכחי, נדגים כיצד שיח "כור ההיתוך" ניסה לכונן את זהותם וריגשותיהם של המהגרים היהודים שבאו ממדינות ערב, בהתאם לנורמות האירופאיות ששלטו במרחב התרבותי. בנוסף נראה, כי על מנת להתמודד עם כוחו של שיח "כור ההיתוך" נאלצו רבים מהמהגרים "לנהל" את רגשותיהם  באמצעות שני סוגים של עבודת רגשות: שיטחית ועמוקה. טענתנו היא, כי בעבר שלט שיח "כור ההיתוך" אשר באמצעותו נקבעו מושג הישראליות והתרבות הישראלית. אך בחלוף השנים, עקב מאבקן של קבוצות חברתיות ופולטיות אשר נכשלו בניהול רגשותיהן, נוצר שיח רב תרבותי אשר איפשר למזרחים לחוות את את תרבותם כלגיטימית ולא כסטייה מהנורמה ומאמות המידה האירופאיות.