ממ"ן 13 – לגדול עם טלוויזיה – אביב 2011  – ציון 94
שאלה 1 (20 נק') א.                     הקשיים בהם נתקלים מורים עקב התחרות עם הטלוויזיה כסוכן חברות:
בעידן של היום, הטלוויזיה הנה סוכן החברות השני, אחרי המשפחה, אליה נחשף הילד.  הילד מתוודע "למסך"  הרבה לפני, שהוא מתוודע לקבוצת השווים שלו או למסגרת לימודית (גן, בי"ס). טלוויזיה ובית הספר הנם שני סוכני חברות, המנוגדים זה לזה בתפיסתם – לחינוך ולמידה. הילדים שנחשפים לטלוויזיה החל מחודשי החיים הראשונים שלהם, רוכשים מיומנויות והרגלי התנהגות ולמידה, ההפוכים  לדרישות בלמידה בית ספרית.
עובדה הזו, מקשה מאוד על המורים במסגרות החינוך הפורמאליות, היות והם מתמודדים עם ילדים שמגיעים עם סכמות למידה המנוגדות לצרכים של בי"ס.
ילד בן 7 שמגיעה לכיתה א', הנו בעל סכמות למידה שכבר רכש מינקות- בעקבות צפייה בטלוויזיה. להלן מס' דוגמאות: הלמידה הנה חופשית, הילד בוחר בה.
אין חובת צפייה בטלוויזיה, וגם אין צורך  בדחיית סיפוקים, ניתן לבצע מול הטלוויזיה מס' פעולות (לאכול, לשתות, לראות טלוויזיה בשכיבה, לפטפט עם הסביבה).
למידה מוצלחת מחייבת אקטיביות מצד הילד. מחד, הילד נדרש לרמת קשב וריכוז לאורך כל הלמידה. המידע מועבר על ידי מורה בכיתה ודורש מהילד חשיבה מופשטת, פיתוח דמיון , הבנת הנשמע. ומאידך,הילד גם נדרש להתאמן על החומר הנלמד ולשכלל את ביצועיו עד לקבלת הישגים ראויים.
לסיכום:
כאשר אנו מבינים את הפער והשוני בין שני סוכני החברות הללו, אנו יכולים להבין את הקושי והאתגר הרב שניצב בפני המורים בכיתות, כאשר הם דורשים מן התלמידים:
מיומנויות לימוד גבוהות, דחיית סיפוקים, סבלנות, השגיות וחשיבה מופשטת, בעוד שהטלוויזיה – הכה מוכרת, מפתה וזמינה – איננה דורשת כלום-
  שאלה 2 (30 נק') א. "מודל הקיבולת להערכת יכולת הבנתם של ילדים את התכנים החינוכיים בטלוויזיה" שלום פיש 2000 המודל מתאר את התהליך והרכיבים המסייעים לילדים ללמוד ולהפנים תכנים מתוכניות המיועדות ללמידה. מרכיבי המודל:
עיבוד העלילה –
עיבוד התוכן החינוכי –
המרחק בין התוכן לעלילה – עד כמה התוכן החינוכי הנו חלק מן העלילה.
ההבנה של תוכן חינוכי בטלוויזיה תהיה טובה יותר, ככל שהמרחק בין התוכן העלילתי לבין התוכן החינוכי יהיה קטן.
חלוקה מרצון של משאבים, מתקיימת אם הילד יודע שנדרשת ממנו למידה, והצפייה מלווה בהערות תומכות למידה מהורים/מורים.
ב. החידוש, והשימושים השונים במודל זה לצורך הערכת יכולת ההבנה של ילדים את התכנים החינוכיים בטלוויזיה:
החידוש – המרחק בין התוכן לעלילה – הרכיב הייחודי למודל זה,  פיש חקר את הנושא "המרחק" כגורם משפיע על רמת העיבוד וההבנה של הילדים  בשני רבדים (עלילה ותוכן חינוכי), בהתבסס על אופן הקצאת המשאבים הנדרשים מן הילד לעבד רבדים אלה, השלכות לאורך "המרחק"- קצר או אורך, בתהליך העיבוד וההבנה של הרבדים, והשימוש המושכל "במרחק" תלוי גיל לצורך יצירת תוכניות לימודית, צפייה בטלוויזיה לצורכי לימוד ומחקר. חוקרים ייעזרו במודל בכדי לעקוב אחרי שינויים ברמת ההבנה של הילד – אחר תכנים חינוכיים בטלוויזיה, כתוצאה מהתפתחות קוגניטיבית.  המודל מסתמך על התפתחויות הקשורות לגיל, כמו:  צבירת ידע, יכולת הסקת מסקנות, הכרת דפוסים הנהוגים בטלוויזיה, רכישת מיומנויות לעיבוד אוטומטי. כל אלו ישפיעו באופן חיובי על רמת ההבנה של הצופה. גם זיכרון פעיל המתפתח עם הגיל, משפיע על מהירות העיבוד והיכולת להתמקד בו זמנית, הן בעלילה והן במסר החינוכי הטמון בה.