אפקט צופה–משתתף במערכות יחסים אינטימיות המחקר המתואר במאמר עוסק בשאלה האם אפקט צופה-משתתף מתקיים גם במערכות יחסים אינטימיות. האפקט הודגם במצבים שונים ומייצג את הנטייה להסביר את התנהגותנו שלנו ע"י גורמים סביבתיים בעוד שהתנהגות הזולת מוסברת ע"י גורמים פנימיים. במחקר הנוכחי, נבדקים משני המינים הנמצאים במערכת יחסים זוגית (נישואין או מגורים משותפים עם בן זוג) נתבקשו למלא שאלון המציג התנהגויות היפותטיות המבוצעות ע"י בן/בת הזוג וע"י הנבדק עצמו, ולדרג את חשיבות הגורמים הפנימיים והגורמים החיצוניים בהסבר ההתנהגות. ממצאי המחקר אכן הראו שקיימת נטייה לדרג את הגורמים החיצוניים כרלבנטיים יותר להתנהגות הנבדק עצמו מאשר להתנהגות הזולת, בעוד שגורמים פנימיים דורגו כרלבנטיים יותר להסבר התנהגות הזולת.
עם זאת, יש לסייג את הממצאים בשל חוסר אינטראקציה בין סוג ההסבר (פנימי חיצוני) לבין מבצע ההתנהגות (בן/בת הזוג או הנבדק). מסקנות הממצאים הן שהנטייה להסביר באופן שונה את התנהגות הזולת ואת התנהגותנו היא כנראה בסיסית למדי, ומשרתת צורך בסיסי בקשרים בינאישיים, שאינו נעלם גם במערכות המאופיינות בקירבה רבה.