מוּסָר למוּשָׂג זה יש כמה משמעויות: תורת המִידוֹת, אֶתִיקָה: כל המעשים הנחשבים נכונים וראוּיים לשֶׁבַח, מידות טובות, והתרחקות ממעשים רעים וממידות שליליות.
לעתים המוסר הוא כּוֹלל ואוניברסאלי, ולעתים הוא מוגדר לפי אַמוֹת מידה של חברה או קבוצה מסויֶמת.
ביחסים שבין אדם לזולתו מבחינים בין "מוסר פרטי/אישי" ל"מוסר חברתי" .
 תוֹכֵחָה, דברי הזהרה, לֶקַח שמכוּוַן לתקן התנהגות שלילית. עונש, גמול על מעשה רע.
במקרא המושג "מוסר" משמעותו פעולה חינוכית, כמו תוכחה: "שמע בני מוסר אביך…" (משלי א' 8).
בדרך כלל המוסר קשור לדרישות אלוהים מן האדם. כלומר, יש קשר בין תחום המוסר לתחום הדת, ומכאן חשיבותו הרבה של המוסר במקרא. הגישה המקראית השפיעה על עיצוב תפיסת המוסר בתרבות המערב ועל תרבות עמי אירופה, באמצעות ספר התנ"ך, הספרים החיצוניים והנצרוּת.
המוסר החברתי במקרא מבטא דרישה לא לְהַזִיק לַזולת, לא לפגועַ בחלש. הדרישות הן: לשפוט בצדק, להגן על יתומים ואלמנות, לְגַלות יַחַס של התחשבות כלפי גֵרִים, עניים ועֲבָדִים, ואף לעזור לאויֵב כאשר הוא במצוּקה.
במקרא מפורטים גם  איסורים בתחום המוסר החברתי: איסור על לקיחת שוֹחד, איסור על גֶזֶל ועוֹשק.
נביאי ישראל העמידו את התביעה המוסרית במרכז אמונת ישראל: שוב ושוב הם חוזרים על דרישה מהעם להתנהגות מוסרית, ומדגישים שהתנהגות כזו חשובה אף יותר ממעשי הפולחן.
לדעת הנביאים, ה' אינו מקבל עבודת קורבנות (פעילות פולחנית), שאין בצִדָה צדק ומוסר חברתי. האל הוא מוסרי, וזוהי תביעתו הבסיסית מעמו, ומכלל בני האדם. מהו מוסר:
…