הקטל בדרכים- עד מתי?
אין יום אחד, בכל רחבי הארץ, בו לא התרחשו תאונות דרכים. מה שמתחיל פעמים רבות כיציאה סתמית מן הבית, לצרכים יומיומיים, מסתיים מידי יום אצל משפחות אחדות בהודעה קשה מטעם המשטרה. תאונות הדרכים מהוות חלק מאורח החיים המודרני. הקטל בדרכים הפך למכת מדינה חמורה שהיקף הנפגעים בהן רחב הרבה יותר מהיקף האבידות בפעולות הטרור ובמלחמות ישראל. יש הסבורים כי מדובר ביד הגורל ועלינו לעשות כל שאפשר על מנת להימנע ממנו ובמקביל ללמוד לחיות איתו, אחרים תולים את האחריות למצב במערכת החינוך, המגלה סובלנות כלפי אלימות וכלפי חוסר התחשבות בזולת. דבר שמשפיע גם על צורת הנהיגה של בני הנוער ועל התנהגותם כהולכי רגל .קבוצה נוספת מחפשת את האשם העיקרי דווקא בתשתיות המיושנות של מערכות הכבישים ברחבי הארץ. אם כך, אז מיהו האשם האמיתי בבעיה? לדוגמא- מנתוני משטרת ישראל, שפורסמו בחודש מרץ 2010 , עולה כי בחודש זה התרחשו ברחבי הארץ 1121 תאונות עם נפגעים, מהן 81 תאונות קטלניות, ו-211 תאונות עם פצועים קשה. בתאונות אלה נפגעו 2164 בני אדם, מהם 81 הרוגים ו421 – פצועים קשה. בנוסף לכך, בשטחי יהודה ושומרון אירעו באותו חודש 23 תאונות מהן 3 קטלניות ו-4 תאונות עם פצועים קשה. וכל זה פרט ל-3930 דיווחים על תאונות דרכים עם נפגעים קל.
נתונים אלה, של חודש מרץ, הם דוגמא מקרית לחלוטין של תמונה רחבה הרבה יותר. נפגעי תאונות הדרכים בכבישים העירוניים והבינעירוניים ברחבי הארץ אינם קורבנות פיגוע המוני, רעידת אדמה או מתקפת מחבלים. האחריות למותם מוטלת על כולנו. לו מספר דומה של בני אדם היו נהרגים בתקרית צבאית או בפיגוע חבלני, ישראל הייתה מגיבה בחריפות רבה עד כדי יציאה למלחמה. אלא שרובנו מעדיפים להתייחס לנושא הבטיחות בדרכים בשוויון נפש. ראשי רשויות מקומיות עומדים כיום לדין בגין פריצת מי ביוב לרחוב, אולם איש אינו נותן את הדין, על כך שמדי יום ישנם הרוגים ופצועים בכבישים. האם כחברה, הגענו למצב של זילות בחיי אדם? את האחריות על המצב הזה, היו צריכים לקבל ממשלות ישראל לדורותיהן. שרי התחבורה, שרי האוצר, שרי החינוך נבחרי ציבור שהיו צריכים להציב את הנתונים הנ"ל ודומיהם בראש סדר העדיפויות שלהם, יחד עם משטרת ישראל. אולם מסיבות של כוח אדם ותקציב ואולי בעיקר בשל סדר עדיפויות מוזר זה לא קורה.
בני נוער ותאונות תאונות רכב ממונע הן גורם התמותה המוביל בקרב בני נוער. בני נוער מהווים 7% מכלל הנהגים אולם הם מעורבים ב14% מכלל תאונות הדרכים , הקטלניות וב-20% מכלל התאונות. בשנים מסוימות ,שיעור המעורבות הקטלנית של נהגים בקרב בני הנוער גבוהה פי שלושה מהשיעור הכללי.
בישראל נהגים בגיל 17-18 מהווים 2.2% מכלל נהגים אך מעורבים ב- 4.4% מהתאונות הקטלניות ו-7% מהתאונות עם נפגעים קשים ,כלומר פי שנים ושלושה מחלקם היחסי בקרב הנהגים. נהגים עד גיל 24 מעורבים ב- 27% מתאונות הדרכים , פי 1.5 משיעור חלקם באוכלוסיית הנהגים. נהגים צעירים המחזיקים עד שנתיים ברשיון נהיגה הם 8.3% מכלל הנהגים ומעורבים ב 17% מהתאונות עם נפגעים, גם בזאת פי שניים יחסית לשאר הנהגים .על-פי נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים שיעור המעורבות של נהגים צעירים עד גיל
2 4 בתאונות קטלניות גבוה פי שניים מזה של נהגים בוגרים יותר.
ע"פ הצעת חוק חדשה, שאושרה ע"י ועדת הכלכלה של הכנסת, תכנית שנכנסה לתוקפה במאי האחרון תשנה את כל מה שהיה עד כה. ע"פ ההצעה, בכל הארץ יוקמו כיתות נהיגה בהן ילמדו התלמידים 20 שעות באופן תיאורטי כיצד להתנהג בכביש ורק אחר כך יורשו הצעירים לצאת עם המורים ולתרגל את הכללים שהפנימו. בין היתר יחויבו התלמידים לעבור שיעורים בתנאים מכבידים הכוללים נהיגת לילה ונהיגת שטח. חלקה השני של התכנית הוא הפעלת שיטה חדשה של רישיון מדורג. כיום כל נהג חדש חייב בליווי למשך שלושה חודשים. אך החל מחודש שעבר הליווי התארך לחצי שנה. בשלושת החודשים הראשונים ילווה הנהג במשך כל שעות היממה ובשלושת החודשים האחרונים הנהג יהיה מחויב בליווי רק בשעות הלילה.
תוספת הליווי בשעות הלילה הכרחית וחשובה וזאת בשל העובדה כי נהיגה בשעות החשיכה מסוכנת יותר מאשר נהיגה בשעות היום ללא קשר לגילו של הנהג, אולם הסיכון גדול במיוחד עבור צעירים. גורמים רבים תורמים לריבוי תאונות של נהגים צעירים בשעות החשיכה, ביניהם: מורכבות פעולת הנהיגה בחושך, חוסר נסיון בנהיגת לילה, עייפות, נסיעות לצורכי בילוי, לחץ של חברים ברכב ומעורבות של אלכוהול. בנוסף לימודי הנהיגה לרכב כבד ורכב ציבורי ישתנו. הנהגים חייבים להוכיח 10 שנות לימוד כדי לקבל רישיון מסוג זה. בעלי עבירות תנועה קשות לא יקבלו רישיון. ואם כל זה לא יעזור, שר התחבורה, ישראל כץ, שוקל להעלות את גיל המינימום להוצאת רישיון נהיגה.
"הפריבילגיה של קבלת רישיון נהיגה בגיל 17 לא תישאר בכל תנאי", אמר השר בדיון שערכה ועדת הכלכלה של הכנסת לציון יום המחויבות הלאומית לתאונות דרכים.
לדברי כץ, אם לא תצליח המדינה להילחם בקטל בדרכים ולהוריד את מספר ההרוגים בכבישים, ישקול משרדו להעלות את גיל הנפקת הרישיון ל-19 או 20. "חד-משמעית נעדיף את החיים", קובע כץ, ומוסיף כי הוא שוקל להעלות את גיל היתר הרישיון בצורה דרמטית, וזאת כדי להגן על הנוסעים בכבישים, ולהוריד את מספר תאונות הדרכים.
השר שנתקל בתגובות לא אוהדות מצד נציגי מועצת התלמידים הארצית שנכחו בדיון, אמר כי הוא יודע שמדובר בצעד לא פופולרי, אך הדגיש כי זהו שיקול שאין להתחשב בו.
"אנו נחושים לשנות ולבלום את המגמה של תאונות נהגים צעירים בכל מחיר", הסביר. אז מה יהיה? בעקבות גל תאונות הדרכים בהן היו מעורבים צעירים, מציע שר התחבורה פתרון מיידי. בימים האחרונים נהרגו בכבישי הארץ 24 בני-אדם, מרביתם צעירים, חלקם אף בשנות העשרה לחייהם. רק ביום חמישי האחרון, ה3.6.10 הזדעדעה המדינה כולה ממותם של 5 אנשים בכבישים בתוך 4 שעות. באזור פרדס חנה נהרגו שלושה בני אדם בשתי תאונות דרכים, ברהט נהרגה פעוטה בת 3, ובנמל התעופה בן-גוריון נהרג נהג מונית.
מתוך רשימה ארוכה, בחרנו להתמקד ב3 גורמים מרכזיים הנלחמים למען הקטנת מספר תאונות הדרכים: מוסד חינוכי, מוסד ממשלתי ועמותה פרטית.
1 . משרד החינוך …