ממ"ן 11 – גיבור ואנטי גיבור – ציון 89
נושאים: "לב החשכה", המאמר של צ'ינואה אצ'בה, סיפור מסגרת, מרלו כמספר לאחר מעשה, המסע כמבנה על מיתי, המבנה המקביל או האנלוגי שאלה 1
א. מכלול טענותיו של צ'ינואה אצ'בה כנגד "לב החשכה" של קונרד מיועדות כולן בכדי לתמוך במסקנתו לפיה קונרד איננו אלא גזען ("עד שורשי שערותיו") וכי "לב החשכה" נגוע בתפיסה אירופוצנטרית הרואה את החברה האפריקאית כנחותה לזו המערבית ומנציח אותה. בשל מאפיינים אלו בתפיסת עולמו של הסופר המתבטאים בספר טוען אצ'בה כי "לב החשכה" אינו ראוי למעמדו הרם בעולם הספרות.
ראשית דן אצ'בה בשימוש שעושה קונרד באפריקה המוצבת כהיפוכה של אירופה הנאורה והמתורבתת. עצם ההכתרה של מסע ללב אפריקה כמסע אל "לב החשכה" דיה בכדי להעיד על התפיסה של אפריקה כמקום שלילי. כנקודת המוצא של הסיפור וכתשתית למסר הגלום בו עומדת התפיסה כי אפריקה הפראית והחייתית היא "ניגודה המוחלט" של אירופה הנאורה והמתורבתת, ניגוד שמציג אצ'בה דרך הפניית תשומת הלב לאנלוגיה הניגודית בין התמזה השקט וה"מאולף" לבין הקונגו האפל שמוביל אל עברו החשוך של האדם. במילים אחרות – הקונגו והתמזה אצל קונרד מייצגים למעשה את שני הקצוות של ההתפתחות האנושית: המתקדם והמואר ביותר מול הפרימיטיבי והחשוך ביותר.
זוהי נקודת המוצא של קונרד שזוכה כבר היא לביקורת אך גזענותו של קונרד אינה טמונה רק בנקודת מוצא זו אלא גם ובעיקר בפיתוחה. קונרד למעשה קורא תיגר ומערער על התפיסה של אפריקה כמנוגדת לאירופה אך לא בדרך של הצגת האפריקאי כהומני וחיובי אלא על ידי הטענה כי האירופי הוא במעמקי נפשו אפל וחייתי – ממש כמו האפריקאי. רמזי הקירבה הקלושים שחש מרלו אל האפריקאים דים בכדי לרגש ולהפחיד ולזכות בשם התואר "מכוער". אפריקה ואירופה מתגלות אצל קונרד כקרובות יותר משנדמה וקרבה זו מסוכמת במילים "הזוועה, הזוועה". קונרד למעשה טוען כי האירופי אינו נאור ומתקדם כפי שנדמה לו שכן במהותו העמוקה הוא למעשה אפל, פראי, חייתי וחסר מוסר, כלומר: אפריקאי.