שני הנושאים שאותם נחקור בעבודתינו הן סוגה עלית ופירסומות לשנים 2007-2009, שבפיקוח הרשות השנייה לטלויזיה ולרדיו. נבדוק את הסיבה לכך שנושאים אלו נמצאים תחת רגולציה, אילו חוקים חלים על סוגה עלית ופרסומות, האם גופי השידור עמדו בתנאים ובמידה ולא כיצד הרשות השנייה לטלויזיה ולרדיו אכפה זאת.
            בלא ספק שהרגולטור הוא אחד מתפקידי המפתח בתקשורת ובחברה בכלל. לציבור אין מספיק כוח לאכוף תכנים ולגופים ממשלתיים אין מספיק זמן לכך. לכן הגוף המפקח הזה חשוב ולעתים מכריע בפעולותיו.
תחום התקשורת בישראל  מתאפיין בשוק רכוזי, ולכן ניתן לראות קשר ישיר בין הון לשלטון.  "רגולוציה היא האיזון החוזר- הניסיון של השילטון להגביל את כוח ההון למען אינטרסים ציבוריים". (ארבל-גנץ, 59, 2003).  ההגדרה של רגולציה מורכבת ומגוונת. ההגדרה המדויקת ביותר, לטעמנו, מתארת רגולציה כתהליך של ויסות, פיקוח והסדרה לא בהכרח של השלטון עצמו, אך פעולות אלו נובעות ממה שקובע השלטון והאכיפה נעשית על ידי גוף בסמכותו (ארבל-גנץ, 2003). הגדרה מדוקית למדי המכילה בתוכה למעשה את תורת הרגולטורים של זמננו היא כזו- הרגולציה היא תהליך דו- שלבי.
בשלב הראשון קובעים את החוקים והנהלים (הסדרה) ובשלב השני אוכפים אותם ואם יש צורך מענישים את מי שעבר עליהם. שלב זה נקרא פיקוח. (זמיר, 2005).