כריתת חוזה, חוסר תום לב עבודה מובנת, עשויה היטב ומרחיבת אפיקים אשר תכוון אותך לציון הטוב אליו אתה שואף...

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח ,
שנת הגשה 2011
מספר מילים 2686
מספר מקורות 14

תקציר העבודה

כריתת חוזה, תום לב במשא ומתן.
בס"ד                                                  כריתת חוזה, חוסר תום לב במו"מ…                                                                                                                                     אבחן האם נכרת חוזה מחייב בין הצדדים במודל של זכרון דברים, כפי שהוא מוכר מהפסיקה עד כה בכלל ומפס"ד רבינאי בפרט .                                                                                                                        שאלת הכשרות המשפטית: לכאורה, לא נראית בעיה בנושא הכשרות המשפטית, ולכן נמשיך בשאלת קיום ההסכם המקדמי כחוזה מחייב לכל דבר ועניין –                                                                                                             בבואנו לבית המשפט בבקשה לדון בענייני חוזים אנו נתקלים בשני תנאי סף.                              התנאי הראשון הוא הכוונה ליצור יחסים משפטיים אשר ניתן ללמוד אם הוא מתקיים עפ"י אופי העסקה וכן מאלמנטים נוספים ושונים אשר אין טעם להאריך כאן אודותיהם משום שהעסקה שלפנינו הינה עסקת מכר במקרקעין והכלל הוא כי בנושאים מסחריים תמיד ישנה כוונה ליצור יחסים משפטיים.                                                                                                                      התנאי השני הוא שפיטות ושוב, מכיוון שנשוא האירוע שלפנינו הינו מסחרי, הוא שפיט וכן קיימת הסברה של השופט אהרון ברק שלפיה – "הכל שפיט".                                                                                                                                  לפיכך, מצאנו כי שני התנאים הללו מתקיימים ולכן ניתן להמשיך ולבחון את קיומה/היעדרה של גמירות הדעת של הצדדים.                                                                                                       תחילה, אציין כי הסכום שצוין בהסכם הינו סכום סביר אשר אינו יכול לעמוד כאינדיקטור לקביעת היעדרה / הימצאה של גמירת דעת, וכן מתקיימת תמורה. וכי – לא אדון בהרחבה מרובה בגמירת דעתם של המוכרים מכיוון שכלל נקוט הוא בידינו שתמיד הצד הטוען לתוקפו של החוזה יטען לקיומה של גמירת דעת ואילו הצד המתכחש לתוקפו של האחרון יטען להיעדרה של גמירת דעת .                                                                                                                                                                                                                על מנת שהסכם מקדמי ייחשב לחוזה מחייב עליו לכלול גמירת דעת ומסוימות, על כן אבחן האם אלו מתקיימים במקרה שלפנינו. ככלל – ככל שיש יותר גמירות דעת נדרוש פחות מסוימות.