תקציר העבודה אין ספק ש"ראשית החיים" היא אחת מנפלאות הבריאה הנשגבות ביותר. עד היום, גם בעולם של ה-"הייטק" ופיתוחים טיכנולוגיים, הלידה היא חידה שאין לה פתרון. כל אדם והיולדת בכלל זה, אינם מצליחים לרדת לעומק משמעת התופעה לכל מרכביה.
בני הזוג במיוחד האישה, נותנים את דעתם בעיקר לתהליכים הפיזיולוגים והבילוגים של תהליך ההריון. ודעתם אינה נתונה לקסמי הבריאה, לעצם התהליך המופלא של היווצרות העובר ברחם האישה, במעבר מן "זרע" אל אדם או במילים אחרות: במעבר מן "הלא כלום" אל "היש".
לכן, כל הורה מייחל לרגע הלידה ומצפה לעובר בריא ושלם, כיום עם התקדמות המדע צפייתם של ההורים לילד ללא מום מתעצמת. אמצעי האבחון הולכים ומשתכללים ועימם האפשרות לאבחן ליקויים אפילו קלים מאוד.
אמצעי אבחון אלו הם במקרים רבים בדיקות הנערכות במהלך ההריון שמטרתן אבחון מוקדם של מומים בעובר. אם וכאשר מתברר במהלך ההריון כי הילד לוקה במום כזה או אחר, האפשרות לרפא את המום, כמעט, אינה קיימת.
דרכי הפעולה שנצבות בפני ההורים הן קבלת המידע אודות המום ובהתאם לכך קבלת החלטה בדבר גורל ההריון: או להסתכן בלידת ילד עם מום או להפסיק את ההריון.
הולדה בעוולה בהקשר שלנו מתבטא כאשר רופא, צוות בי"ח או גורם מטפל שאמון על הטיפול באישה ועוברה, לא מגלה מום או חוסר באיברים, למרות שהידע הרפואי והטכנולוגיה שקיימים במועד ההולדה אפשרו זאת ולמעשה מנע מהורי התינוק לבצע החלטה מודעת ולבחור בחירה חופשית: האם ללדת תינוק שסובל ממומים שונים או להפסיק את ההריון.
הולדה בעוולה, כעילת רשלנות רפואית ברת תביעה, הוכרה זה מכבר בפסיקה הישראלית.
בתי המשפט התחבטו רבות בדיון העקרוני, המורכב משאלות חוק, אתיקה, מוסר ופילוסופיית חיים, באשר לסוגיית האם יש מקרים שבהם טוב לו לאדם שלא נולד מאשר נולד, שעל כן עצם הולדתו מהווה עוולה. פסק הדין המכונן בתחום זה הינו פסק הדין זייצוב, פרשה זו קבעה והגדירה את יסודות העוולה. ביהמ"ש הכיר באחריות של רופא כלפי הורים וילדם, מקום בו הרשלנות הרפואית גרמה ללידת קטין בעל מום אשר אשר מבלעדיה לא היה נולד כלל. במסגרת עבודה הזו אדון בשיח המשפטי של סוגית ההולדה בעוולה  תוך התייחסות לצידוקים להכרה בעילה ולטענות השוללות הכרה בעילה דנן.
כן אשפוך את האור על הקשיים הנעוצים במרכביה של עילה ייחודית זו ואעלה את דרכי ההתמודדות של ביהמ"ש עם קשיים אלו.