קולנוע כהיסטוריה – מטלת מנחה מס' 11
ייצוג הפאשיזם והנאציזם בקולנוע כתיבה שנה א' –
1 . א'. קראו בספר הלימוד את הדיון בסרטים הדיקטאטור הגדול,משפטי נירברג,הארורים,קברט ו-רכבות לילה. בחרו ארבעה סרטים ותארו את השינויים שחלו בזיכרון הקולקטיבי המערבי ביחס לנאציזם. המונח "זיכרון קולקטיבי" פותח על-ידי מוריס האלבוואקס בשנות ה-20. זיכרון קולקטיבי הוא חלק ממנגנון מושגי מקובל המסייע לנו בפענוח מערכות ארגון הידע והדימויים על העבר של היחיד והחברה. הזיכרון הפרטי מורכב למעשה מזיכרונם הפרטי של אחרים, נשען על הידע שנצבר בחברה ומעוצב על-ידי מוסכמות כלליות, מסורות, דימויים ורעיונות שמשתכפלים בהיסטוריה.
מכלול זה של רכיבי תרבות סביבתיים הוא למעשה "הזיכרון הקולקטיבי".מניתוח זה אפשר להבין שהזיכרון הקולקטיבי אינו סך-כול הזיכרונות הפרטיים, אלא מאגרי ידע על העבר, ובהם השפה עצמה, שעליהם מעצבת תודעתו "הזוכרת והנזכרת" של היחיד.
חשוב להדגיש , הזיכרון הקולקטיבי  "מזכיר" את המשותף אך באותה מידה גם "מדחיק" מידע שכביכול "לא רלוונטי"  אל מחוץ להיסטוריה האנושית עם עלייתה של המדינה הלאומית הפך הזיכרון הקולקטיבי ליעד מועדף על אדריכלימתכנני התרבות ובני אדם החלו לעסוק יותר בעיצוב מודע של הזיכרון קולקטיבי הלאומי. הסיבה לכך היא בשל העובדה כי הלאומיות מופשטת יותר מהזהויות הקהילתיות שקדמו לה ולכן נזקקה לזיכרון מעובד,אחיד ומשותף שינתב את ההמון לשירות הלאום. כיום כלי התקשורת האודיו-ויזואלית (הקולנוע בניהם) נחשבים לסוכני העיצוב המרכזיים של הזיכרון הקולקטיבי. החוקר מרק פרו מסביר שהקולנוע מהווה עדות היסטורית מעצם קיומו – הוא מצביע על אופנות רווחות בתרבות ועל אופני מחשבה התואמים –