ניתן לראות בספרות הנסקרת בעבודתי כי, לאור מחקרה של ווינשיפ (1996) ומחקרם של וסטרגארד ושרודר (1985), החוקרים מסכימים בצורה ברורה וחד משמעית שהפרסומות מהוות טקסט סגור הנותן חותמו להפרדת המגדר הנשי והמגדר הגברי. דימויים אלו באים לידי ביטוי בפרסומות המשקפים את האידיאולוגיה הפטריארכאלית השולטת שלפיה הגברים הם האקטיביים, השולטים, בעלי המעמד של כוח ועליונות, מגדר אשר נקשר למוצרי יוקרה ונוחות. לעומתו, הנשים בעלות המעמד הנמוך, הנשלט, תלותי, מגדר אשר נקשר עם ביתיות ומיניות כתוצר תרבותי.   בדומה לנאמר, גם קון (1995), בדקה ייצוגים פורנוגרפים וטענה כי, הם בעלי מסר ברור וחד משמעי לגבי יחסי השליטה והיררכיה בין נשים לגברים, כאשר הגברים הם השולטים ונשים הן הנשלטות. הדעה הפמיניסטית הרווחת שגברים משתמשים במיניות של הנשים על מנת להשפיל, לשלוט ולהפוך אותן לאובייקט מיני וזאת כדי להרגיש עליונות וכוח. גברים לא ייצגו ביחסים הומוסקסואליים ולא יפרסמו את איברי מינים וזאת כיוון שקיימות הגבלות בייצוג גברים. הפורנוגרפיה מאפשרת לגבר לדמות את האישה לחפץ, דבר השולל את זהותה הנשית. האישה מוצגת לא כאישות אחת אלא בחלקי איבריה–..ועוד בפרסומות שניתחתי עולה וחוזר הצגת האישה באובייקט מיני, הפרסומות בעלות רמיזות וקונוטציות מיניות שלעיתים אף לא מתקשרות למהות המוצר. ייצוג האישה יוצר תהליך החפצה והופך אותה לאובייקט מיני, היא משמשת כחפץ שעליו או דרכו מוצגים הפריטים שמובילות להנאותיו הבלעדיות של הגבר. מכאן נגזרת האידיאולוגיה שתפקידה -ועוד