ניתוח שירי דליה רביקוביץ מבא בעשורים האחרונים מתחזקת הדעה בקרב אנשי חינוך כי חדירתם של הטלויזיה, המחשב והאינטרנט לתרבות הפנאי של צעירים, תפסה את מקומה של התרבות הגבוהה, וכי חלה ירידה תלולה בקריאת ספרים, שירה ועיסוק בתרבות הקלאסית. על כן עולה המחויבות של מערכת החינוך בישראל לעורר מחדש את המודעות ואת האהבה של הצעירים לאותם יצירות ולעורר בהם את העניין המחודש בכתיבה היוצרת.
      בין היוצרים הנמנים עם אנשי התרבות הגבוהה, נמצאת דליה רביקוביץ, אשר באורח פתע נמצאה ללא רוח חיים בדירתה. הדבר הכה בתדהמה את מכריה, ואת כלל הציבור בישראל, אשר גם אם אינו חובב ספרות מושבע מכיר חלק משיריה ויצירותיה, וללא ספק מודע לקיומה, כסופרת וכותבת מאושיות התרבות הישראלית.
רביקוביץ השאירה אחריה  לא רק שירים וסיפורים רבים, אלא גם מורשת של אכפתיות חברתית, עקשנות, המעורבבים עם שיגעון וכישרון יוצא דופן. אישיותה המיוחדת של רביקוביץ, וחייה הקשים, הם שהביאו אותה לגדולתה באופן אירוני.
מטרת עבודה זו לנתח שלוש מיצירותיה של רביקוביץ, שניים מוקדמות ואחת מאוחרת: "הולך על הכביש", העוסק בדמותה של רביקוביץ הילדה- אישה, המתגעגעת בסבל רב לאביה אשר נהרג בתאונת דרכים בהיותה בגיל שש. השיר השני הוא "זכרונות חמים" העוסק בבדידותה וניכורה החברתי של רביקוביץ אשר גורם לה לשקוע בהזיות ושיגעון. היצירה האחרונה הינה "עופרה" שהינה סיפור קצר אשר  עוסק בשיגעון, שהינו מוטיב חוזר ביצירתה המאוחרת של רביקוביץ, ביצירה זו נימה של ביקרות חברתית על יחס החברה לשונה ולמדוכאים.
בעבודה יובא גם תקציר חייה של רביקוביץ, והפ יהוו יתד להבנה מעמיקה יותר של היצירות שינותחו.
בנוסף ישולבו קטעי ראיונות עם רביקוביץ, ביקורת ופרשנויות שונות ליצירותיה אלו שיובאו בעבודה.