יחידה
1 -מבוא
הסוציולוגיה החינוך וסוציולוגיה של החינוך :
הסוציולוגיה ומאפייניה :
סוציולוגיה היא חלק ממדעי החברה, הכוללים היסטוריה, פסיכולוגיה, מדע המדינה, אנתרופולוגיה וכלכלה. הסוציולוגיה היא תחום ידע העוסק בחקר החברה: בחקר יחסי הגומלין בין בני-אדם, בחקר התהליכים החברתיים, המוסדות החברתיים וההתנהגות החברתית. הסוציולוג מתמקד במערכת היחסים שבין הפרט לקבוצות חברתיות: משפחה, כיתה, מפלגה, מדינה ועוד.
דרך המחקר של הסוציולוגיה משתדלת להתבסס על אופי החשיבה המדעית אשר סימני ההיכר שלה הם סקרנות, ספקנות ואובייקטיביות. המדען המסיק את מסקנותיו בדרך אמפירית ומנסח את פתרונותיו כללית ושיטתית. הסקרנות החשיבה הסוציולוגית יוצרת דילמה מעניינת: מצד אחד, יש מעט ידיעות בדוקות על ההתנהגות האנושית ומצד אחר , ספק אם אפשר לנסח הכללה בהתנהגות האדם שטרם הופיעה בעבר. הסוציולוגי חותר בדרך-כלל להסביר את המציאות באמצעות טענות אמפיריות שאפשר לאשרן או להכחישן באמצעות איסוף נתונים ובדיקתם.
החינוך כתחום ידע רב תחומי:
החינוך שואף להיות תחום ידע יישומי, ולפיכך אינו יכול להינתק מעובדת היותו תחום ידע רב תחומי היונק מהפילוסופיה, מהפסיכולוגיה, מהסוציולוגיה, מהתקשרות, ממדעי הרפואה )אינטליגנציה מלאכותית( ועוד.
ההגדרות של גבולות החינוך, מטרותיו ומהות מוסדותיו הן שונות ולעתים אף מנוגדות.
השונות מקורה בשונות שבנקודות המוצא לניתוח. כל נקודת מוצא לניתוח מציעה זווית ניתוח הנובעת מהגיונה הפנימי.
להלן שתי דוגמאות :
דוגמה אחת היא התכנית להפעלת יום לימודים ארוך במערכת החינוך בישראל – זווית ניתוח כלכלית – מהו היחס שבין התשומות לתפוקות או במילים אחרות מהו היחס שבין עלות לתועלת. התשומות או העלויות יוגדרו בהשקעה כספית, בשיפור מבנים, בתשלום למורים, בהכנת תשתית פיסית ועוד. התפוקות או התועלת יוגדרו בהעלאת הישגים לימודיים וחברתיים, באפשרויות ההורים להקדיש זמן רב יותר לעבודה ובכך העלאת התפוקה שלהם במערכת הכלכלית. ההכרעה על-פי שיקולים אלה תלויה במאזן הסופי שבין עלות לתועלת .
זווית ניתוח פוליטית – איזה רווח פוליטי יושב מהחלת התכנית ? אילו קבוצות תהנה מכך ומהי המשמעות האלקטוראלית של שביעות רצון או אכזבתן מהחלת התכנית ?
זווית ניתוח פסיכולוגית – השיקולים יתרכזו בתלמיד היחיד, ביכולתו הגילית וההתפתחותית לשהות זמן ממושך בבית-הספר, בתרומה או באי-התרומה של היות הילד בחברת עמיתים ועוד.
זווית ניתוח סוציולוגית – השיקולים יתבססו על היכולת להקנות תהליך חברות טוב יותר, על החלופה בבית, האם תנאי הלמידה וההתפתחות החברתית של הבית טובים יותר או רעים יותר מבית הספר ?
זווית ניתוח פילוסופית – השיקולים יהיו ערכיים ומוסריים. האם נכון לנתק ילד זמן ממושך ממשפחתו? האם טוב יותר לילד בבית-הספר? מי צריך להחליט החלטה מסוג זה ההורים ? או אולי הילד ?
דוגמה אחרת היא הסוגיה החינוכית : חנוך לערכים זוית ניתוח פילוסופית-חינוכית-אם יש זכות לחנך לערכים", "למי תינתן זכות זו","מי יחליט על אילו ערכים יש להשתית את החינוך "?
 זווית ניתוח פסיכולוגית – מהם שלבי התפתחות המוסר אצל הילד?  זווית ניתוח סוציולוגית- מהו מקומם של ערכים אלה בתרבות החברה שאליה משתייכים התלמידים ואלו נורמות נגזרות מהם"?
לתחום החינוך חמישה מוקדי תוכן מרכזיים :
א.
מטרות החינוך-אידיאולוגיות, תפיסות חינוכיות-חברתיות ומדיניות חינוכית הן המרכז של מוקד זה. נושאי העיון ומחקר יהיו הצבת מטרות בחינוך,כמו:אינטגרציה, מצוינות, קהילתיות, שוויון הזדמנויות,צמצום פערים חברתיים ולימודיים ויחסי הגומלין בין חינוך לחברה.
ב.
מוסדות החינוך – בית הספר כארגון חברתי וכמוסד חינוכי, המשפחה כמסגרת מחנכת, תנועת-נוער, החינוך המשלים, החינוך הגבוה.
ג.
דרכים בחינוך – הכוונה להתמודדות עם דרכים ואסטרטגיות בחינוך ובלמידה, כמו: חופש ומשמעת בחינוך, ההוראה כפרופסיה, הוראה ולמידה, חינוך ואימון, חינוך מסורתי לעומת חינוך פרוגרסיבי ורדיקלי.
ד.
תהליכים בחינוך – תהליכי חינוך, כמו: חברות, מוביליות וריבוד חברתית, אינטראקציות ויחסי גומלין ועוד.
ה.
גבולות החינוך – הכוונה לערכים, לנורמות חברתיות, למשכל – באיזה מידה הם גבולות לחינוך.
הסוציולוגיה של החינוך וזיקתה לסוציולוגיה ולחינוך הסוציולוגיה של החינוך היא תחום ידע עצמאי ובעת ובעונה אחת גם ענף של הסוציולוגיה ושל החינוך. הסוציולוגיה תורמת תפיסת עולם, כלי ניתוח דרך חשיבה ומחקר, ואילו החינוך- תכנים. הסוציולוגיה של החינוך היא אפוא החיתוך בין סוציולוגיה וחינוך. האם יש זהות בין התכנים של הסוציולוגיה של החינוך לבין החינוך או שיש ביניהם הבדל ?
ההבדל אינו בתכנים אלא בתפיסת התכנים, בארגון התכנים ובדרך הניתוח והמחקר.
בתפיסת התכנים, בית הספר הוא, על פי הסוציולוגיה של החינוך- ארגון חברתית, ואילו על פי החינוך– מסגרת המאשרת מיצוי כישרונות. החינוך הוא גם תהליך רגשי ורוחני.
ארגון התכנים, על פי הסוציולוגיה של החינוך, מתבצע בהתאם לזיקה שבין המוסד החינוכי לחברה, ואילו על פי החינוך – בהתאם לסדר לוגי משלו . בדרך הניתוח והמחקר, יחסי הגומלין שבין החינוך למוסדות אחרים בחברה נבחנים אמפירית על פי החשיבה הסוציולוגית. הסוציולוגיה של החינוך חוקרת בעיה פדגוגית-חינוכית על פי החשיבה הסוציולוגית, אך חוקרי החינוך המביאים בחשבון את ההסבר הסוציולוגי החינוכי נוסף על הסברים מתחומי הפילוסופיה, הפסיכולוגיה, הכלכלה ועוד.
הפרדיגמות הסוציולוגיות ותרומתן למחקר בחינוך הפרדיגמות המסבירות הן חוט השדרה של התיאוריה הסוציולוגית ומשמשות מסגרת למונחים, לתיאוריות ולהשערות הניתנות לבדיקה מחקרית. הפרדיגמה הסוציולוגית עוסקת בבעיית היסוד של הסדר החברתי ומנסה להתמודד עם הדרכים שבאמצעותן אפשר לקיים סדר בחברה, תוך כדי התייחסות לשוני שבין היחידים. ניתוח הסדר המוסדי מתבסס על היחס שבינו לבין מרכיביו הבסיסיים- היחיד, החברה, התרבות והסביבה ויחסי הגומלין שביניהם.כלומר,האם יש לראות במרכיבים אלה ישויות ממשיות או יחידות ומבנים אנליטיים,כשכל אחד מהם מרכיב בסיסי של היחידות האחרות? הפרידיגמות השונות מנסות לבחון את הדינמיקה ויחסי הגומלין שבין יחידים,קבוצות סמלי תרבות וסביבה ולנתח את המנגנונים שבאמצעותם משתלבים מרכיבים אלה לרשתות של יחסים חברתיים. הדינמיקה והמנגנונים האלה הם לב לבה של התיאוריה הסוציולוגית. לעומת ניתוח תיאורטי זה,העוסק בבחינת יחסי הגומלין בין מרכיבי הסדר החברתי, נמצא גם דגם ניתוח שונה המסתפק בהגדרת התכונות או המאפיינים השונים של הסדר החברתי.זוהי הגישה הפנומנולוגית )חקר התופעות( שאפיינה את הדור הראשון של הסוציולוגים ומקובלת בשנים האחרונות על הסוציולוגים של החינוך.ע"פ דגם זה,מציגים סיווגים מורכבים של הסדר החברתי שבהם מתואר "טבעה האמיתי" של החברה כארגון או כבבואה של סביבה גיאוגרפית. רוב הפרידיגמות התייחסו במידה זו או אחרת לניתוח יחסי הגומלין בין המנגנונים המוסדיים האלה ולכן אפשר היה לתרגם אותן לתיאוריות ולדגמים לבדיקה.
התיאוריות הסוציולוגיות צמחו מתוך דיון בבעיות הסדר החברתי, מהותו ודפוסי היציבות והשינוי שלו. התיאוריות מתוות מסגרת חשיבה הנותנת הסבר שיטתי למספר תופעות ולקשר שביניהן, תוך כדי התמודדות עם ארבע בעיות מרכזיות :
א. יחידת היסוד או נקודת המוצא להסבר החברה. מבחינים בארבע נקודות מוצא אפשריות לניתוח החברה :היחיד, רצונותיו ומטרותיו, החברה , צרכיה ומאפייניה, הסדר התרבותי וחוקיו הייחודיים, נתוני הסביבה האקולוגית.
ב. הסדר החברתי ואופי יחסי הגומלין שבין חלקי החברה. האם יחסי הגומלין הם פונקציונליים? מהי מידת הפתיחות או הסגירות של יחסים אלה?
ג. בסיסי הלגיטימציה של הסדר החברתי. האם מדובר בכפיה או בהזדהות או באינטרס עצמי? בהקשר זה נחקרים גם המנגנונים הממשיים המאפשרים שמירת סדר חברתי, ליכודו, מידת הסולידריות ותלות הגומלין הפונק' בין חלקיו השונים.
ד. האם חיי החברה הם ביסודם הרמוניים או מלאי ניגודים? האם האינטגרציה של החברות מבוססת על קונסנסוס או על קונפליקט?
הדגם הסטרוקטוראלי-פונקציונאלי:
נקודת המוצא של הדגם הסטרוקטוראלי-פונקציונאלי היא זיהוי גורמים התורמים ליציבות החברה ומוסדותיה. דגם תיאורטי זה רואה אנלוגיה בין החברה (גוף) לבין אורגניזם חי ומניח, כי החברה היא מערכת שכל חלק בה (איבר) קשור לחלקיה האחרים. קיומה והמשכיותה של החברה תלויים בפעולה מתואמת של החלקים. (איברים) התפישה המערכתית הכוללת: לכל מערכת חברתית צרכים פונקציונליים, שעליה לדאוג למלאם כדי להבטיח את קיומם: הסתגלות לגורמים פיזיים, קביעת מטרות והשגתן, אינטראקציה ותיאום בין החברים ואימוץ הערכים הבסיסיים של החברה. מילוי הצרכים מחייב חלוקת תפקידים כאשר כל חלק תורם למילוי הצרכים. מי שלא תורם- מחבל ולכן יוכחד.
הביקורת כלפי הדגם הסטרוקטוראלי-פונקציונאלי היא , כי לא תמיד אפשר להסביר קיומן של מערכות חברתיות באמצעות תרומתן לחברה הכללית. דברי הביקורת מתרכזים בעיקר נגד הנחות היסוד של הדגם:
א. קונסנסוס בסיסי וכללי לגבי ערכים ויעדים מרכזיים של החברה.
ב. הדגשת מנגנוני הפיקוח החברתי .
ג. המעטת ערך הכוח והכפייה כאמצעים לאינטגרציה ושינוי חברתי, שאינה מאפשרת מתן הסבר לניגודים החברתיים ולתהליכים השינוי החברתי. יישום הפרדיגמה היא ברמה המיקרו חברתית.
דגם הקונפליקט:
הדוגמים דגם זה להבדיל מהדוגמים דגם פונקציונאליסטי, יראו בארגון חינוכי כמו בי"ס, מוסד שבו שורר קונפליקט בין הנהלה לתלמידים, בסדר הנהוג בו (תוכנית לימודים, שיטות הוראה ונורמות התנהגות) פרי כפיה ורצון להשלטת מטרות וערכים של העילית השלטת או הממסד.
דגם הקונפליקט יוצא נגד תמונת החברה שהתיאוריה הפונקציונאליסטית מציגה ומתנגד לשני רעיונותיה המרכזיים. התלות שבין תפקוד המערכת החברתית לקונסנסוס חברתי לגבי יעדים וערכים משותפים וההנחה , כי קונסנסוס הוא תנאי יסוד להמשכיות הסדר החברתי. דגם הקונפליקט מניח העדר תמימות דעים בחברה לגבי מטרות וערכים, החברה היא זירה שבה פרטים וקבוצות מתחרים ונאבקים אלה באלה להגשמת רצונותיהם והאינטרסים שלהם .טעות היא להניח, כי לכל המערכות החברתיות צרכים אוניברסאליים כלליים. הסדר החברתי הקיים הוא פרי הצלחה של קבוצה מסוימת לשלוט על קבוצות אחרות ולכפות את החלטותיה. השליטה היא במוקדי הכוח, במשאבים ובאמצעי כפייה. קונפליקט בין קבוצות על משאבים הוא בלתי נמנע ומוביל בנסיבות מתאימות לשינוי חברתי הדרגתי או מהפכני.
דגם החליפין :
דגם החליפין הוא מעין תת גישה של הפונקציונליזם , שאחד מהוגיה המרכזיים, מגדיש את התגמולים ואת המחירים הנלווים לפעולה חברתית. הדגם הסטרוקטוראלי-פונקציונאלי מסביר את דפוסי ההתנהגות על-פי תרומתם לצורכי החברה, ואילו דגם החליפין מפתח דגם של התנהגות רציונאלית המסביר התנהגות עפ"י תהליכי החליפין שבין בני-אדם. דגם החליפין מושפע מהפילוסופיה התועלתנית- דגם כלכלי קלאסי ומהפסיכולוגיה הביהביוריסטית של סקינר. הנחות היסוד של גישה זו הן : בני האדם הם רציונאליים מטבעם, חותרים להשיג מטרתם במרב ההנאה ובמזער הסבל ומנסים להגדיל ככל האפשר את תגמוליהם ורווחיהם.
מכאן שהבסיס לקיום יחסים חברתיים בין יחידים לקבוצות הוא החליפין במשאבים והכדאיות הכלכלית שלהם. במילים אחרות, חישובי רווח והפסד הם גרעין הסדר החברתי. העיקרון הנחה את התנהגות האדם הוא הכדאיות הרציונאלית ולכן הוא בוחן את תרומתו של הקשר החברתי לאינטרס הפרטי. עפ"י גישה זו: ארגון חברתי שיחדל למלא את הצרכים של חבריו, יחדל להתקיים או שישנה את ייעודו. התנהגות הפרט במשאב- הפרטים בוחרים בהתנהגות הנראית להם כמבטיחה את מאזן התגמולים הטוב ביותר עבורם. תיאורית החליפין תראה בבי"ס ארגון חברתי שבו מתקיימת מערכת חליפין רציונאלית בין המחנכים למתחנכים.
גם יחסי הסמכות בכיתה ומחוצה לב יוסברו במונחים של רווח והפסד.