הוראת תיאטרון ודרמה במגזר הדתי לאומי עבודה סמינריונית אב  התשע"א                                                                                         אוגוסט 2011
תוכן הענינים מבוא

3
פרק א' מהי דרמה בחינוך?
–…
5
פרק ב' הדרמה במגזר הדתי לאומי . 12
פרק ג' מגמת התיאטרון באולפנת קרית ארבע . 17
פרק ד' סיכום ומסקנות …24
ביבליוגרפיה -26
מבוא
אש בכיתה "בחוות נוער בירושלים לפני כרבע מאה, בכיתה ז' אחת, התרכזה חבורת ילדים מגוונת: בנים, בנות, עולים, ותיקים, חריגים, כמה מהם עם עבר פלילי. כיתה שהקומפוזיציה האנושית שלה יצרה תסיסה מתמדת, אי שקט שהילך אימים על המורים. בכיתה זו לימדתי תנ"ך. פעמיים בשבוע הייתי צריכה לגייס את כל האנרגיות הנפשיות למשך 45 דקות. הייתי אז מורה מתחילה.
יום אחד, התפרץ לכיתה אהרון.
הילדים קראו לו 'אהרון סכינים'. בידו לפיד בוער והוא מצווח: "אש! אני עושה אש!" פחד נורא אחז בילדים ובי. ארון סכינים נשען על הדלת ושפת הגוף שלו אמרה:
'איש לא יוצא מכאן' חבורת הילדים המוזרה והמפחידה בימים רגילים, הפכה בן רגע לאנושית כל-כך וחסרת אונים.  התגודדה סביבי, התקרבה אלי כאילו למצוא מחסה וכאילו אומרת: את הגדולה בינינו. את חייבת לעשות משהו, למצוא פתרון. "אש! אני עושה אש!" צועק ארון  והילדים סביבי כמו מבינים סכנה אמיתית מהי, עוקבים בדריכות. דממה.
אהרון אסף כמה ניירות, כמה עפרונות, רגל כסא שבור וכאחוז תזזית הבעיר מדורה באמצע הכיתה.  "אש! אני עושה אש!"  חזר באופן אוטומטי על המילים המאיימות, כמי שכפאו שד. פתאום מצאתי את עצמי לוחשת לילדים בקול לא לי: "עכשיו כולנו נבעיר אש, עכשיו כולנו נצטרף לאהרון. לכו אחרי, ילדים" והתחלנו סובבים את אהרון במעגל. סיבוב ועוד סיבוב, ועוד סיבוב והוספתי מחיאות כפיים ורקיעות רגליים והילדים מחקים אותי במין טקס שמני שבו מתערטל אדם מרצונותיו ומחשבותיו ונכנס לאיזה קוד שידור אחר, ואהרון סכינים במרכז. כמו לא מבין בעצמו את ההתפתחות. כשהגענו, תוך כדי סיבוב, אל ארון המחברות של הכיתה, פתחתי את דלתו הוצאתי מחברת, תלשתי דף אחר דף.
חילקתי לכל ילד לאט לאט, דף אחרי דף תלשתי והילדים מסתובבים, בקצב של 2:3 מוחאים כפיים ואהרון במרכז. כל צעד רביעי רוקעים ואהרון שומר על האש. כשהילדים רוקעים ומוחאים כפיים אני מוצאת את עצמי אומרת להם: "אתם יודעים, פעם לא היה חשמל.
היתה רק אש וצריך היה לשמור עליה כדי להעבירה ממקום למקום, וכדי שלא תכבה אנחנו נהיה שומרי האש עכשיו. נתיישב (כולם מתיישבים) סביב המדורה ולפי הסדר, כל ילד יכניס את הנייר שנתתי לו למדורה. וכמו בימים קדומים, שהיו יושבים סביב האש ומספרים סיפורים, כל ילד יספר סיפור קצר או יבקש בקשה וכדי שהאש לא תאכל אותנו ולא תתפשט יתר על המידה, כי הרי אנחנו רוצים לשמור רק על אש קטנה, נצטרך להביא שני דליי מים ושני דליי חול, שיהיו על ידנו על כל צרה". והפקודות יצאו דחופות מפי במהירות רבה, במתכתיות, בקול אחר, לא שלי:
אהרון- אתה תשמור על האש חיים וישראל- לכו להביא דלי חול דבורה ושלמה –   לכו להביא דלי מים עברתי ליד כל אחד, נגעתי בכתפו והוריתי לו, באפיסת כוחות שאולים, שהוא אחראי ובלחש בלחש אמרתי לדנה לרוץ לקרוא למנהל. וכל השאר שומרים כל הזמן על קצב מחיאות הכפיים ומלמול הברות קטועות, שהוספנו תוך כדי היפעמות.
כאשר הגיע המנהל הוא ראה תמונה מפחידה. מצחיקה. מוזרה. לא מובנת. סוריאליסטית. כאשר הגיע המנהל היינו בשיא הטקס – בשאגת הלהבה. אז אמרתי לילדים: עכשיו צריך לכבות את האש, כי היום לאש יש תפקיד אחר… שלמה, דבורה, שפכו את המים! חיים ישראל- החול!" האש כבתה. אני התעלפתי. הסיפור המרתק מבטא את המורכבות עימה מתמודדים המורים במערכת החינוך ופותח לנו צוהר אל  הצורך הרב של מורה במצוקה לגייס את כל יכולותיו ומקוריותו בכדי לצלוח שיעור לא שיגרתי במיוחד, בשלום. ישנם מספר לא מעט של מרכיבים הקובעים את ייחודיות השיעור, החל בהרכב התלמידים, גילאיהם, מינם, בעיותיהם, מיקומם בחלל בית הספר, תוכן השיעור, אופן העברתו ועוד. עם מרכיבים אלו כל מורה אמור להתמודד באופן מסויים ובמינונים שונים אותם הוא לומד לזהות ולהכיר.  מורים לאומנות גם הם מתמודדים עם אותם הבעיות אך מסגרת השיעור אותו הם מעבירים שונה במהות מזו של החינוך הפורמאלי, שיעורי חשבון, אנגלית וכולי. למורים לאומנות ניתנה רשות ואפשרות ללמד תכנים השייכים יותר לתחום ה אינטלגנציה הרגשית (EQ  )ופחות לאינטלגנציה השכלית ( IQ). מורי האומנות הפלסטית מתעסקים עם חומרים המצריכים עיבוד – כמו חימר ופימו, חומרי הגלם של מורי התיאטרון והדרמה הם התלמידים עצמם ועולמם הפנימי, מה שדורש מהתלמיד כישורים שונים לגמרי מלימוד חשבון או אנגלית.
האם כל מורה צריך ידע מסויים באומנות? בתיאטרון? או שמא אלו כישוריי חיים אותם הוא רוכש ויהיו לו לעזר בחיי היומיום הפרטיים? בתור מורה לתיאטרון, המגיעה מהציבור הדתי לאומי, התענינתי רבות בתחום. הן בפן של הוראת התיאטרון והן בפן הדתי, אשר מצריך הכרות מעמיק והתייחסות מיוחדת. את הצדדים השונים והמרתקים של הוראת התיאטרון בציבור הדתי לאומי אסקור בעבודתי.