שאלה 1:
א. בריטניה היא מונרכיה חוקתית; בעבר היה המלך הרשות המבצעת, ועם המהפכה המהוללת קיבל אליו בית הלורדים סמכויות מוגבלות שהתרחבו בהדרגה. בתהליך איטי ויתר המלך על חלק מסמכויותיו לטובת בית הלורדים, ובמהלך המאה ה-20 נחקקו כמה גרסאות של חוק הפרלמנט, אשר צימצמו את אחריות בית הלורדים לטובת בית הנבחרים.  למרות המגוון הרחב של קבוצות בבריטניה, רבים הקונצנזוס והקירבה ביניהן. לבריטניה אין חוקה כתובה כמו זו של ארה"ב, ומערכת החוקים שלה מורכבת מחוקים רגילים, מפסקי דין משמעותיים וידועים (למשל הבאס קורפוס), וכן מנורמות התנהגות דמוקרטיות ומסורת פוליטית ארוכת שנים. בבריטניה שמירה על חוקי המשחק הפוליטיים מסייעים ליציבותה של הדמוקרטיה הבריטית. השלטון בבריטניה מחולק לשלוש רשויות:  הרשות המבצעת – הממשלה: זהו החלק במנגנון המדינה המגבש ומיישם מדיניות לניהול המדינה. הרשות העוסקת בגיבוש מדיניות, תוכניות, כללים, הרגולציה ביחס להוצאה הממשלתית הכוללת כמו האוצר, חשבונות, תקציב, חינוך, מדיניות החוץ בזירה הבינלאומית, הגדרת הסחר עם מדינות זרות.
היא כוללת חברי פרלמנט, בית הנבחרים, וקומץ מבית הלורדים.  הרשות המחוקקת – הפרלמנט, המורכב משני בתים – בית עליון (בית הלורדים), ובית תחתון (בית הנבחרים), הנבחרים על בסיס הבחירה כפי שהיא משתקפת במערכת הבחירות הפרלמנטרית.
הרשות השופטת – מערכת בתי המשפט.
חריגה מעקרון הפרדת הרשויות:
שלא כמו בארה"ב, אין בבריטניה הפרדה מוחלטת בין הרשויות. בית הלורדים הוא גוף מחוקק, אך מתפקד גם כביהמ"ש הגבוה לערעורים. חברי הממשלה הם גם חברי בית-הנבחרים. חובה על חברי מפלגה להצביע ביחד עם המפלגה, ולכן כמעט כל החוקים המתקבלים בפרלמנט הם יוזמות הממשלה, כלומר, הממשלה