יחידה 1 – מבוא:
1.1
– סוציולוגיה של החינוך – התפתחות ומהות:
הסוציו' של החינוך היא מעין סינתזה של סוציו' וחינוך; ענף בחינוך, המנתח את מוסדות החינוך וארגוניו דרך הסתכלות חברתית.
ההזדקקות לחוות דעת של סוציולוגים בסוגיות חינוכיות ופדגוגיות, הביאו לצמיחה ועצמאות לענף.
באמצע שנות ה50 חל מפנה בתפיסת מהות הסוציו' החינוכית: לא עוד תת-ענף של הסוציו', המכשיר אנשי חינוך לתפקידם; אלא ענף עצמאי, שבו יש לחינוך מקום מרכזי; "הסוציו' החינוכית" הפכה ל"סוציו' של החינוך" = ענף שמטרתו לספק ידע תיאורי לניבוי, התופס את החינוך כתופעה חב' שמטרתה להכין את הפרט להשתלבות חברתית-תרבותית בחברה. חקר תופעות חב' הוא מעניינה של הסוציו', ולכן גם החינוך (כמער' חב') נחקר באמצעות כלים, מונחים, ותיאוריות של הסוציו'. הסוציו' של החינוך מתרכזת ב3 תחומי תוכן מרכזיים: יחסי הגומלין בין מער' החינוך למערכות החב', יחסי הגומלין בין ביה"ס לקהילה, וניתוח ביה"ס כארגון.

1 .2
– סוציולוגיה, חינוך וסוציולוגיה של החינוך:
1.2.1 הסוציולוגיה ומאפייניה:
סוציולוגיה = תחום ידע העוסק בחקר החב' (בחקר יחסי הגומלין בין אנשים, בחקר תהליכים חב', המוסדות החב' וההתנהגות החב'). הסוציולוג מתמקד במער' היחסים שבין הפרט לקבוצות חב' (משפחה, כיתה, מפלגה, מדינה), ומנסה להבין מהם היסודות והגורמים להתהוות חב' ובמה נבדלות החברות אלו מאלו. הסוציו' מתמקדת בתחומי חב' מגוונים (פוליטיקה, דת, עדות, משפחה, חינוך ועוד), הנחקרים כל אחד בפני עצמו, בזיקה הדדית שביניהם ובזיקתם לחב' הרחבה. הסוציולוגים, המנסים לפתח תיאוריות על החב' האנושית, שואפים לשמור על אובייקטיביות ומשתדלים להציג תיאורים מהימנים הניתנים לשחזור. הסוציו' אף מתיימרת לנבא התנהגויות חב'.
דרך המחקר הסוציולוגית משתדלת להתבסס על אופי החשיבה המדעית, שסימני ההיכר שלה הינם: סקרנות, ספקנות ואובייקטיביות. המדען מסיק את מסקנותיו בדרך אמפירית ומנסח את פתרונותיו כללית ושיטתית.
האובייקטיביות במדעי החב' מעוררת ויכוח בין המניחים שעל החוקר להיות ניטרלי בעמדותיו לגבי נושאי מחקרו, לבין המניחים שלערכים יש תפקיד חיובי בעצם העמדתם כנושא מחקר כמכוונים את ההתעניינות, או כמשפיעים על גילוי אמיתות מדעיות.
הסוציולוג חותר בד"כ להסביר את המציאות באמצעות טענות אמפיריות שניתן לאשרן או להכחישן, באמצעות איסוף נתונים ובדיקתם.
החשיבה המדעית מסבירה תופעות באמצעות השימוש בהנחות יסוד, השערות, מונחים, הכללות אמפיריות ותיאוריות המשמשות לניבוי.
סיכום – מאפייני הסוציולוגיה של החינוך:
א.      התבוננות בתופעות ובתהליכים בשדה החינוך והפדגוגיה שהוזנחו, וכינוסם במבנה תיאורטי מסודר.
ב.       ניתוח תופעות ואירועים מנק' המבט של החב', ע"פ הפרדיגמה הסטרוקטורלית-פונקציונלית (למשל:
החינוך כתהליך חיברות).
ג.        בחינת אירועים ותופעות בשדה החינוך והפדגוגיה, מתוך ראייה מערכתית.
ד.       שימוש בפרדיגמות סוציולוגיות להסבר ולניבוי (בעיקר בגישות פנומנאליות, אינטרקציוניסטיות ואתנומתודולוגיות).
ה.      שימוש בדרכי מחקר של הסוציולוגיה ושל החינוך, השיטה הכמותית והשיטה האיכותית-פרשנית.

1 .2.2 החינוך כתחום ידע רב-תחומי:
החינוך שואף להיות תחום ידע יישומי, ולכן אינו יכול להינתק מהיותו תחום ידע רב-תחומי (היונק מהפילוסופיה, פסיכו', סוציו' ועוד). בקביעת עמדה/מדיניות בנושאי חינוך, לוקחים חלק שיקולים מתחומים אלה וכן שיקולים אחרים מתחום הכלכלה או הפוליטיקה. הגדרות גבולות החינוך, מטרותיו ומהות מוסדותיו הן שונות ולעיתים אף מנוגדות. השונות, מקורה בשונות שבנקודות המוצא לניתוח. כל נקודת מוצא לניתוח מציעה זווית ניתוח הנובעת מהגיונה הפנימי.