יחידה
1 – מהות החינוך המיוחד חינוך מיוחד כתחום חינוכי-חב' ©       מהו חינוך מיוחד?
הח"מ הינו מגזר חינוכי ייחודי, המסייע לילדים חריגים. הוא הוגדר לראשונה כ"חינוך מרפא" (המבטא תפישה, שלפיה – ניתן לרפא מוגבלויות, ובעיקר פיגור שכלי, באמצעים רפואיים-חינוכיים). משום שלא ניתן להגיע לידי ריפוי מלא במרבית המקרים, המונח "חינוך מרפא" מתייחס כיום למיתון מצוקות ולקויות פיזיות ונפשיות.
·         חינוך מיוחד = מכלול הגישות, תכניות שירותים ועזרים (חינוכיים, פסיכו', רפואיים, פרה-רפואיים, סוציאליים ושיקומיים),        שנועדו לענות על צרכיהם הייחודיים יש ילדים חריגים. הח"מ הינו חינוך בתנאים קשים.
   מסגרת הח"מ מטפלת בילדים, שהתפתחותם עוכבה עקב תנאים ביולוגיים-תורשתיים, תנאים אישיים או תנאים    חב'-חינוכיים לקויים. כל זאת, ע"מ לעזור לפרט הלומד במסגר זו לממש את יכולתו האישית.
התפתחותו האינטלקטואלית, הפיזית, החב' והרגשית-נפשית של הילד החריד שונה מההתפתחות הנורמאלית: הוא אינו מסוגל להפיק תועלת מתכניות החינוך הרגיל הניתנות לבני גילו, ולחילופין – תכניות החינוך הרגיל אינן עונות על צרכיו. לפיכך, הוא נזקק לאמצעי הוראה מיוחדים ולשירותים מיוחדים.
משום שלכל גיל נורמה ייחודית, לגבי כל סטייה מהנורמה יש לקחת בחשבון גם את גיל הסוטה וגם את סוג הסטייה. ואולם, הסטייה מהווה תופעה יחסית לא רק לגיל, אלא גם לסביבה, למצב ולחב' שבתוכם מתרחשת: התנהגות הנחשבת לסטייה בחב' אחת יכולה להיות לגיטימית בחב' אחרת (או במצב אחר). לכל חב' נורמות התנהגות מקובלות, המחייבות את היחידים החיים בתוכה ומשתייכים לתרבותה. ככל שהרמה התרבותית של חב' מסוימת גבוהה יותר, כן גבוה הגבול העליון שממנו והלאה נקבע הפיגור השכלי.
ע"מ להעמיק את הבנת התופעה "סטייה מהנורמה", יש לפרט את התחומים שבהם מתרחשת ולהפריד ביניהם –  החריגות מהנורמה מתבטאת ב-4 תחומי התפתחות שונים: גופנית, שכלית, רגשית וחב'.
אולם, יש לקחת בחשבון בכל ת"ל את העובדה שהם משולבים זה בזה, ושכל תחום משפיע על דפוס התנהגות האדם הכולל. ילדים מוגדרים כחריגים במער' החינוך, רק אם יש הכרח לשנות את תה"ל כדי למלא את צרכיהם. לכן, ההבדל בין הח"מ לחינוך הרגיל איננו כמותי בלבד (כגון: קצב לימודים איטי יותר, פחות פרקים מאשר בתה"ל הרגילה), אלא מהותי בעיקרו: אם לא מבחינים בשוני שבין ילדים רגילים לחריגים, אין טעם לדבר על ח"מ. עם זאת, הילד הוא קודם ילד ורק אח"כ חריג, ולכן מטרות הח"מ זהות למטרות החינוך הרגיל, אך תהליכי הביצוע מותאמים למגבלותיו. מכאן גם הצורך לקחת בחשבון את 2 סוגי צורכי הילד בח"מ: א)      הצרכים הזהים לכלל הילדים.
ב)      הצרכים הייחודיים לילדים החריגים.
מטרת הח"מ העיקרית – שיקום הילד החריג והכנתו לחיים חב' ומקצועיים תקינים ככל הניתן, עד מיצוי יכולתו המרבית. ניתן לפרט מטרה זו ל-4 יעדים, המשתייכים לחינוך הרגיל ולח"מ כאחד:
1.       מימוש עצמי = מיצוי הפוטנציאל הטמון באדם.
2.       יחסי אנוש תקינים = חיברות, טיפוח כושר השתלבות הפרט בחב'.
3.       יכולת כלכלית = עצמאות מרבית בתחום הפרנסה והקמת המשפחה.
4.       אחריות אזרחית = נטילת חלק במילוי תפקידים אזרחיים.
הח"מ דוגל בראייה כוללת של כל יחיד על בעיותיו, קשייו, לבטיו ורקעו הסביבתי, ע"מ לאפשר התייחסות אינדיבידואלית, המותאמת למצבו הנפשי, הגופני והחב'.