א)   המשתנה הב"ת התיאורטי:  השפעת (כמות) לחץ הזמן בבחינה על הציון שהושג בה.
המשתנה הב"ת התצפיתי:  הגבלת/אי-הגבלת זמן הבחינה.
ערכי המשתנה הב"ת:  לקבוצה א' – נאמר בדף ההנחיות הצמוד למבחן, שהבחינה מוגבלת ל-3 שעות.
לקבוצה ב' – נאמר בדף ההנחיות הצמוד למבחן, שהבחינה אינה מוגבלת בזמן.
ב)   המשתנה התלוי התיאורטי:  רמת ההישגים שהושגו בבחינה.
המשתנה התלוי התצפיתי:  הציון שהושג בבחינה.
ערכי המשתנה התלוי:  לא מצוינים ערכים בטקסט.
ג)    תיאור סכמאטי של מערך המחקר:  O  X1  R   O  X2  R מקרא:
 = Rבוצעה הקצאה מקרית (תנאי ניסוי/נבדק), רנדומיזציה.
X1 = קבוצה שנאמר לה בדף ההנחיות הצמוד למבחן, שהבחינה מוגבלת ל-3 שעות.
X2 = קבוצה שנאמר לה בדף ההנחיות הצמוד למבחן, שהבחינה אינה מוגבלת בזמן.
O = בוצעה מדידה של המשתנה התלוי לאחר המניפולציה.
ד)   החוקר הפעיל את המשתנה הב"ת באמצעות 2 שיטות:
·     שיטת הוראות –  לכל הסטודנטים ניתן מבחן סוף סמסטר, שלמעשה לא היה מוגבל בזמן, אך למחצית  מהנבחנים נאמר בדף ההנחיות שהבחינה מוגבלת ל-3 שעות (קב' א'), בעוד שלמחצית    השנייה נאמר בדף ההנחיות שהבחינה אינה מוגבלת בזמן (קב' ב').
·     שיטת מאורעות – הנבדקים אינם מודעים להשתתפותם במחקר (נערך בד"כ בשדה): הסטודנטים נבחנו במבחן סוף הסמסטר ללא מודעותם להיותם על-תקן נבדקים, המשתתפים במחקר.
ה)   איום של סלקציה נוצר כשקיים הבדל בין קבוצות המחקר השונות, במשתנה כלשהו של נבדק (גיל, מין וכד'). התוצאות אינן נתונות לאיום של סלקציה, שכן נעשתה הקצאה מקרית (= חלוקת נבדקים מקרית לקבוצות). באמצעות ההקצאה המקרית, הפך החוקר שונות טעותית פוטנציאלית (העלולה הייתה לנבוע ממאפייני נבדק), לשונות מקרית (כלומר, משונות בין קבוצות  Z  לשונות בתוך כל קבוצה).
ו)    טענה זו מערערת על תוקף חיצוני ומבטאת איום של אינטראקציה בין ברירה לטיפול הניסויי:  איום זה מתרחש בכל פעם שדגימת הנבדקים אינה מקרית (נלקח מדגם ספציפי של סטודנטים לכלכלה בשנה א', שאינו מייצג), ולכן לא ניתן להכליל את הממצאים עבור אוכלוסיות אחרות, מעבר למדגם הספציפי.
ז)    חוקר א' טוען שתופעת לחץ הזמן נחשבת לתופעה הומוגנית, שהשפעתה דומה עבור כל האנשים בעולם ולכן עניין הדגימה המקרית אינו חשוב (שכן, כשהאוכ' הומוגנית בתכונה הנחקרת, אין חשיבות לגודל המדגם או לצורת הדגימה. המדגם המזערי ביותר שיידגם בדרך כלשהי, יספיק כדי להסיק על תכונה זו באוכ' כולה).
ח)   החוקר יכול היה לבצע בדיקת מניפולציה ע"י ביקוש הנבדקים לדרג את רמת חרדתם ולאחר מכן, לבדוק האם קבוצת הניסוי (א') אכן הייתה חרדה יותר מקבוצת הביקורת (ב').
אם יימצא הבדל מובהק בין הקבוצות ברמת החרדה – אזי קיימת תמיכה לכך, שהמניפולציה אכן אחראית להשפעה על המשתנה התיאורטי המבוקש.
אם לא יתקבל הבדל בין הקבוצות ברמת החרדה – אזי קיימת תמיכה לכך, שהמניפולציה איננה אפקטיבית.
א)   טענה זו מערערת על תוקף פנימי ומבטאת איום של סלקציה:  איום זה מתרחש בכל פעם שקיים הבדל בין הקבוצות, במשתנה כלשהו של הנבדק (קב' ב' כללה סטודנטים ברמה גבוהה יותר – ממוצע הישגיה במבחן מחצית הסמסטר היו גבוהים יותר מאשר של קב' א').
אמנם נעשתה הקצאה מקרית של נבדקים לקבוצות השונות (האמורה לפתור איום של ברירה), אולם הקצאה מקרית מהווה פתרון סטטיסטי …