, עבודה זו תנסה להבהיר את המורכבות הטבועה באותה דיפוסיה המתקיימת בין הדרג הצבאי לבין הדרג המדיני והאם אותם ערכי דמוקרטיה מצליחים להישמר

תוכן עניינים נושא :
יחסי הגומלין בין הדרג הצבאי לדרג המדיני בישראל במהלך ביצוע מהלכים בעלי השפעה מדינית  שאלת מחקר :  האם הלגיטימציה שההליך המדיני מקבל מהציבור משפיע על שיח צבא מדינה? עמ' מבוא
3-5
פרק 1-רקע כללי, תיאורטי וסקירה ספרותית
1 .1 היבטים תיאורטיים והפולמוס שנוצר
1 .2 מודל תיאורטי קובי מכיאל
1 .3 הסכם השלום עם מצרים
1 .4 תהליך אוסלו
1 .5 תהליך הנסיגה מלבנון
6 -18
פרק 2 – דיון
2 .1 – אופן השפעת הדרג הצבאי על מתן ההחלטות של הדרג המדיני בהסכם שלום מצרים .
2 .2 – אופן השפעת הדרג הצבאי על מתן ההחלטות של הדרג המדיני בהליך אוסלו
2 .3- אופן השפעת הדרג הצבאי על מתן ההחלטות של הדרג המדיני בנסיגה מלבנון
1 9-23
פרק 3 -סיכום ומסקנות
2 4-27
פרק 4 – ביבליוגרפיה
2 8-29
מבוא
במסגרת עבודה זו  נסקור תיאוריות ועבודות שנעשו בנושא קיומה או אי קיומה של תלות בקבלת החלטות הדרג המדיני בהתבסס על מתווה הדרג הצבאי , כאשר נקודת המוצא  היא ככל שמדובר במדינה דמוקרטית הנשענת בבסיסה על הפרדת רשויות , לא אמורה להתקיים סימביוזה או תלות בקבלת החלטת הדרג המדיני באמצעות הדרג הצבאי .
שהרי הדרג הצבאי מהווה חלק מהזרוע המבצעת של מדינת ישראל, בעוד מפלגות , ראשי ממשלות הם אלו הקובעים את המתווה הפוליטי והדרך שבו יפעל הצבא תוך מתן דגש ושורה של הנחיות שלא מאפשרות לבעל תפקיד בזרוע הצבאית להביע דעתו הן מאמצעי התקשורת  והן בשיחות פומביות  אודות עמדותיו הפוליטיות או לצאת חוצץ כנגד החלטה מדינית הקובעת תקיפה נסיגה וכיוצא בזה . במסגרת העבודה אסקור את הגישות המצביעות על חלוקת תפקידים בין שני דרגים אלו , אנסה לבחון מתי תתכנה "התנגשויות "או "עימותים " וכיצד ניתן אם בכלל לגשר על פערים אלו במציאות בה חלק ניכר מהדרג הפוליטי היה לפני זמן קצר נושא משרה בדרג הצבאי ובמסגרת כובע זה ובמשך שנות חייו היה מושפע מאותם תבניות חשיבה המאפיינות איש צבא .
כלומר, עבודה זו תנסה להבהיר את המורכבות הטבועה באותה דיפוסיה המתקיימת בין הדרג הצבאי לבין הדרג המדיני והאם אותם ערכי דמוקרטיה מצליחים להישמר . עבודה זו מתבססת בספרות תיאורטית כללית בנושא יחסי הדרג המדיני והדרג הצבאי , חומרים העוסקים במהלכים מדיניים שבוצעו ע"י מנהיגי ישראל ובאופן התנהלות מנהיגינו אל מול מפקדי הצבא . אולם , לצורך השוואה וניסיון להשיב על שאלה זו עמד לנגד עיניי עבודתו המקיפה של ד"ר קובי מיכאל שסקר את הנושא .
במהלך העבודה אנסה לאמת או להפריך את המסקנה שאליה הגיע ד"ר מיכאל תוך התייחסות לחומרים התיאורטיים כפי שמובאים במסגרת עבודה זו.  אנסה לבחון האם הדרג הצבאי מתאים יותר למודל האובייקטיבי או הסובייקטיבי שהגדיר הנטינגטון בספריו או שמא מתיישב עם המודלים המשולבים , עבודה תבחן האם נחישותו של המנהיג בביצוע המהלך המדיני חוסמת את הגולל על השיח עם הגורמים הצבאים , ויותר מזה האם המהלך המדיני מושפע מהתנגדות הגורם הצבאי .
שאלת מחקר :
האם הלגיטימציה שההליך המדיני מקבל מהציבור משפיע על שיח צבא מדינה?     לציין כי יחסי הצבא עם הדרג המדיני  בישראל, מוסדרים באמצעות המוסדות הנבחרים, הממשלה והכנסת, ומעוגנים משפטית בחוק יסוד :הצבא, התשל"ו – 1976 (להלן "חוק יסוד הצבא"), שנחקק בעקבות ועדת אגרנט, המגדיר את מערך הכפיפות והמרות בין הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל – את מרות הדרג האזרחי על הדרג הצבאי.
היטיב לבטא זאת דוד בן גוריון – מייסד הצבא (גם מתנגדיו מסכימים) "…אין הצבא קובע המדיניות, המשטר, החוקים וסדרי הממשלה במדינה. אין הצבא קובע על דעת עצמו אפילו את מבנהו, סדריו וקווי- פעולתו, ואין הוא, כמובן מחליט על שלום ומלחמה. הצבא אינו אלא זרוע הביצוע, זרוע ההגנה והביטחון, של ממשלת ישראל. המשטר במדינה, קרי- המדיניות כלפי פנים וכלפי חוץ, הכרזת מלחמה ועשיית שלום, ארגון הצבא ועיצוב דמותו- כל אלה הם בסמכותן היחידה של הרשויות האזרחיות : הממשלה, הכנסת והבוחרים – לפי הכרעת הרוב בבחירות חופשיות. הממשלה נושאת במלוא האחריות לצבא בפני נבחרי העם בכנסת, הצבא כפוף בכל לממשלה, ואינו אלא מבצע הקו המדיני וההוראות שהוא מקבל מהמוסד המחוקק והמבצע במדינה: הכנסת והממשלה…
-אולם צבא, באשר הוא כוח מזוין, עלול להיפך לקלגס אלים המעמיד בסכנה ביטחונם הפנימי והחיצוני של העם והמדינה- אם לא יהא נתון במסגרת משמעת חמורה ואם לא יהא כפוף בהחלט לרשות הציבילית במדינה…".
השערת מחקר : ככל שהמנהיג נחוש יותר בביצוע המשימה ובתשומה המדינית בביצוע כך תפחת מעורבות הדרג הצבאי בקבלת ההחלטות מערכת היחסים בין הדרג המדיני לצבאי היא נושא נכבד ביותר בחייה של כל מדינה, במיוחד במדינה שחייה בצל הסכנה לקיומה ועל ביטחון האינטרסים החיוניים שלה. כל מדינה מחפשת את הדרך הטובה לה ביותר לקביעת יעדיה ולהשגתם, בשילוב של מדיניות והיערכות צבאית. סביב שני מוקדים אלה, הדרג המדיני והצבאי נוצרות הבנות ומתגלעים חיכוכים.       כל מדינה מעצבת את פתרונותיה על עקרונות בסיסיים אותם קבעה לעצמה על פי מצבה. כמו בכל נושא בו מעורבים אנשים, במיוחד נושאים שעיקרם יחסי אנוש ודרכי פעולה באים לידי ביטוי הפתרונות במידה לא מעטה ע"י האישים הממלאים תפקידי צמרת הן בדרג המדיני והן בדרג הצבאי מאז מלחמת ששת הימים ב1967- חל שינוי צורה גדול ביחס הפוליטי-צבאי בישראל. הקונצנזוס הלאומי בתחום הביטחון קרס הסמכות החוקית של המנהיגות הפוליטית זועזעה והיה צורך בהתערבות הצבא בתפקידים פוליטיים, בעיקר לאחר כינון ממשל צבאי בשטחים הכבושים.
במצב זה שימש הצבא בתפקיד פוליטי של שליט על האוכלוסייה הערבית בשטחים ויצרה דפוס חדש של שיתוף הצבא בהליכים פוליטיים.
הפוליטיזציה העמוקה של צה"ל ערערה את מעמדו הרם והפכה אותו למוקד של וויכוח ציבורי. כל זה בזמן שבישראל נותרה הדמוקרטיה על כנה למרות כל מלחמות ההגנה שהיה עליה לבצע וצה"ל  קיבל על עצמו פונקציות שחרגו ביותר.
מתודולוגיה   שיטת המחקר בעבודה זו היתה על פי מחקר השוואתי , העוסק בשלושה מקרים  , הסכם השלום עם ישראל ומצרים( 1977-1982)  , תהליך אוסלו  עם הפלסטינים (1993-2005 )  ולבסוף תהליך הנסיגה מלבנון בשנת 2000. מחקר זה איננו מחקר כמותי אלא מתבסס על פי המודל התיאורטי של ד"ר קובי מיכאל המנסה לזהות את השפעת הדרג הצבאי על מתן ההחלטות של הדרג המדיני בשנים מתוך שלושת המקרים לעיל.   המשותף לשלושת המקרים  הוא ההחלטה המדינית , שקיבל הדרג המדיני ללא מעורבותו וללא ידיעתו של הצבא , בשלושת המקרים נדרשו ויתורים טריטוריאליים כמו גם הסתייג הדרג הצבאי מההסכמים וההחלטות  , בטענה שישנה פגיעה בביטחון המדינה .   לצד הדמיון בין המקרים קיימים גם נקודות שוני , התהליך עם מצרים התנהל מול ישות מדינית ריבונית ואילו התהליך עם הפלסטינים התנהל מול ישות שאיננה מדינתית כמו גם בהסכם השלום עם מצרים היתה לממשלת ישראל תפישה ברורה לגבי תקופת היישום , בין ישראל לבין מצרים נוצר שלום רשמי , וסופי . לעומת זאת בהסכם אוסלו לממשלת ישראל לא היתה תפישה ברורה לגבי תקופת היישום והוסכם לקיים תקופת ביניים בת חמש שנים. בעוד עניין הנסיגה מלבנון הווה מהלך חד צדדי לאחר שאפסו הסיכויים להסדר שלום בר קימא בגבול הצפוני על פי המודל התיאורטי אפשר להשוות את השפעת הדרג הצבאי על מתן ההחלטות של הדרג המדיני.