קיבוץ יפעת – סיפורו של מקום תוכן עניינים:
                                                                                                                                    הקדמה . 3
מבוא – 4                        הנוף – עמק יזרעאל – רקע
גיאוגרפי והיסטורי על ראשית ההתישבות                                  המקום – קיבוץ יפעת                                                                                                                             הקשר המשפחתי                                                               
1 .
             רקע על המחקר -.
7
             פרקי המחקר —
8
דיון בשאלת המחקר
8
סיכום ותובנות -..
10 רשימת מקורות -.
11
תמונות ..
13
רשימת נספחים -.
17
הקדמה לעבודה בנושא "נוף מקום וזהות – סיפורו של מקום" בחרתי לעסוק בקיבוץ יפעת, בקשר של בני גילי למקום הולדתם, ולאפשרות שיבואו לטעת במקום זה את ביתם.  בחירתי בקיבוץ יפעת ובניו כנושא העבודה הינה טבעית ומובנת, מתוך העובדה שגדלתי ביפעת, וכל זכרונות ילדותי שזורים בתמונות וסיפורים מתוך ההווי המקומי של הישוב כולו.  היות ומשפחתי הינה מראשוני המתישבים בעמק יזרעאל בכלל וביפעת בפרט, למעשה מהווה סיפור חייה של המשפחה שלי מעין ראי רב דורי:
·         ראי להיסטוריה של המתישבים הראשונים בעמק יזרעאל כולו – על הנוף המיוחד לו. ·         ראי להיסטוריה של קיבוץ יפעת על האופי הספציפי של תושביו וחבריו, כמקום מייצג של התנועה הקיבוצית, ובעיקר השינוי באורחות החיים ("השינוי") שעבר הקיבוץ.
במהלך העבודה על מקום ילדותי, חוויתי תחושות של שייכות וגעגועים למקום בו גדלתי והתחנכתי ברוב שלבי חיי.   תחושת השייכות היא למקום ילדותי, לנוף המקיף אותו ולזהות האישית שלי שהמקום ומאפייניו הקנו לי.   תחושת הגעגועים היא בעיקר למשפחה והחברים שעדיין חיים בקיבוץ, שלצערי, אינני רואה לעיתים תכופות, עקב "עזיבת הקן" והמעבר למרכז.
במהלך איסוף מידע וחומרים על המקום, גיליתי שהאנשים שהקימו את קיבוץ יפעת (קרוב ל-60 שנה לאחר הקמתו ב 1954) והחברים שחיו במהלך כל השנים, אינם שונים מהאנשים שחיים בו כיום ואף דומים בתחושותיהם לבני גילי, אשר מחפשים מקום לטעת בו את ביתם.  אולם יש לציין, שהתקופה השתנתה, ואיתה השתנו הרבה דברים מסביב וגם בקיבוץ עצמו. אך בסופו של יום, כל אחד מאיתנו מחפש שקט וביטחון ומקום להשתקע, להקים משפחה ולהרגיש את תחושת השייכות.
בעת הצבת הדילמה לדיון בין בני גילי וחבריי, על נטיעת בית משפחתנו העתידית במקום ילדותינו, גיליתי שרובם מרגישים כמוני געגועים אל הקיבוץ הישן מתקופת ילדותינו. געגועים המלווים בזיכרונות טובים ותחושות הביטחון והשייכות שהמקום הקנה לנו.  ואכן, גיליתי על בני גילי, שיש החושבים ואף רוצים ומקווים, לחזור לקיבוץ יפעת ולהקים בו בית ומשפחה, עם האפשרות להיות קרובים להורים, לחברים ולקהילה והסביבה שבקיבוץ יפעת.
אולם, להפתעתי הרבה, יצא לי לגלות שיש גם מבני גילי, הסולדים מהחזרה לקיבוץ ולמקום ילדותינו מסיבות "אידיאולוגיות".  ולמרות שאותם זיכרונות יפים מלווים גם אותם מהילדות בקיבוץ, הם חושבים שהקיבוץ הוא כבר לא אותו קיבוץ "כמו שהיה פעם", ומעדיפים לטעת את ביתם במקום אחר.
הפתעה גדולה עוד יותר היה לגלות על מספר בני גילי, שזוכרים את תקופת הילדות בקיבוץ לרעה, והרגישו "מחנק" ממסגרת הקיבוץ וניתוק מהמציאות הקיימת בחוץ. כיום הם אינם מעוניינים לחזור לקיבוץ ואף לאזור עמק יזרעאל. כך התברר לי שה"מתרחקים", חלקם נוקט סיבות של פרנסה וביטחון כלכלי אשר לטענתם אינם נמצאים במקום, וחלקם נוקט סיבות אידיאולוגיות או רגשיות שאינם מעוניינים במסגרת הקיבוצית וחיי הקהילה "הסגורה".
במהלך העבודה נאספו כמו מאליהם חומרים רבים ושונים אשר קשורים למקום, ואף יכולים לתאר את המסגרת הקיבוצית הישנה ואת התחושות והזכרונות מילדותי המלווים אותי עד היום. אולם, חומרים אלה רבים מאד ולוקחים את הנושא שאותו בחרתי להציג, למקום מעניין אך אחר ושונה משאלת המחקר שאותה אני מציג.  נראה שבכל "פינת חמד" או "נושא" מחיי הקיבוץ, קיים סיפור שלם מאחוריו שיכול להתפתח לעבודה נוספת (סיפור הקבר הרומי, המוזיאון לראשית ההתיישבות בעמק, ועוד ועוד מקומות וסיפורים מעניינים). לכן בחרתי שלא להתעמק בנושאים "השוליים" ולרכז את המקורות והנושאים הרלוונטים לשאלת המחקר. קושי נוסף היה לי בנסיון להסביר את ההבדלים בין קיבוץ יפעת "הישן" לעומת קיבוץ יפעת "החדש" שלאחר "השינוי", משום שהשינוי נוגע למהות החיים הקיבוציים ומשפיע על כל האוירה החברתית שנוצרת בעקבותיו, ועדיין לא עבר מספיק זמן לסיכום ההבדלים.  מכאן שקשה היה גם להבין ולנתח את דעותיהם ומחשבותיהם השונים של בני גילי על הקיבוץ החדש בכלל, ועל דילמת החזרה לטעת ביתם במקום הולדתם.