היגיון השעיר לעזאזל הינו פעולה של הטלת אשמה באדם או בקבוצת אנשים והצבעה עליהם כ"שעיר לעזאזל" כלומר, כאשמים ונושאים באחריות למצב שלישי, בין אם הוא הגורם למצב זה או לא. אסטרטגיית "השעיר לעזאזל" הינה אסטרטגיה המפנה תסכולים כלכליים, חברתיים או ביטחוניים מן השלטונות אל עבר קבוצת אנשים, ההופכת בעקבות אשמות אלו לקבוצה נרדפת ומופלית לרעה. הטלת האשמה בקבוצה או באדם הינה מהלך מקובל ביחס לכל קבוצת מתחרים וכאשר מדובר במיעוט שכוחותיו אינם שווים ושאין ביכולתו של המיעוט להגן על עצמו, תופעת "השעיר לעזאזל" הינה תופעה קלה ומתבקשת יותר.  במקרה הרואנדי ההוטו השתמשו בטוטסי כשעיר לעזאזל מכמה סיבות. הראשון הינו המצב הכלכלי הקשר ששרר ברואנדה, 80% מהאוכלוסייה ברואנדה הוגדרה כאוכלוסייה החיה מתחת לקו העוני, רעב המוני כבד שרר במדינה דבר שהוביל גם לפגיעה בהכנסות האליטה במדינה. שילוב כזה, בו גדלים הפערים החברתיים, יותר מצב של לחצים "מלמעלה" והיענות "מלמטה" לפתרון קל ומיידי. שלטון ההוטו השתמש בטוטסי לשם הצדקת כישלונותיו הכלכליים והחברתיים.      בני הטוטסי הוצגו כעשירים אשר אינם סובלים מהמצב, והמצב הכלכלי- חברתי במדינה הינו תוצר של שלטונם בעבר. בנוסף, המלחמה עם ה- RPF שהיה ארגון של בני הטוטסי, הביאה לכך שהטוטסי שחיו בשטחי רואנדה נתפסו ע"י שלטון ההוטו כ"גיס חמישי" דבר שהוביל להאשמתם של בני הטוטסי        במצב הביטחוני. הג'נוסייד התקיים בעיצומו של תהליך דמוקרטיזציה, תהליך של לחצים בין לאומיים להתפוררות הדיקטטורה וכינון הדמוקרטיה.
באותה העת השלטון ברואנדה חש באיום מהאופוזיציה המתפתחת במדינה דבר שהחריף נוכח הסכם ארושה. הסכם ארושה הוצג לבני ההוטו כדמוקרטיזציה שנכפתה עליהם והיא למעשה תחבולה להשתלטות הטוטסי והחזרת השלטון לידיו כבער, הטוטסי מואשמים בהסתה גזענית.