‏שבת 02 פברואר
2 013 שבוע 1
צנזורה חיצונית- ארגון חיצוני הקובע מה יתפרסם ומה לא. כמו צבא.
צנזורה פנימית- הטעם הטוב, שאני לא רוצה שהקהל ייראה. אחריות חברתית.
בישראל העיתונות היא בבעלות פרטית. פרשת קו 300..
‏שבת 02 פברואר
2 013 שבוע 2
מאמר: נגבי- חופש העיתונות בישראל:
ערכים בראי המשפט מערכות תקשורת בחברה מסוימת הן במתאם מאוד גבוהה בראש ובראשונה מותאמות לסוג המשטר. בין הגדרה של דמוקרטיה לדמוקרטיה עצמה בפועל יש הבדל. דמוקרטיות הן שונות בין מקום למקום. המותר והאסור מבחינה תקשורתית. בספר החוקים של מדינת ישראל בכל מה שקשור להתייחסות המדוקדקת שלו לערכים כמו חופש ביטוי וחופש עיתונות שניהם לא נמצאים בספר החוקים של מדינת ישראל. יש מערכת יחסים בין:
·         חופש ביטוי, חופש העיתונות, (חוקים שלא חוקקו) חופש מידע, זכות הציבור לדעת. (חוקקו).
·         בטחון המדינה, שלום הציבור (מדינה), הגנת הפרטיות, הזכות לשם טוב (פרט).
ברמה החוקית הכי ברורה של ספר החוקים הדברים הבסיסיים לא קיימים עדיין. יש שני סוגים של איסורים:
·         איסורים מוחלטים-  איסור שלא משנה מה הנימוק למה אנחנו רוצים לפרסם אם זה מוגדר תחת איסור מוחלט חותמת בית המשפט היא חותמת גומי. לא משנה מה הטענה אתה מנוע מלפרסם.
·         איסורים מותנים- איסור שתלוי בנימוק אם יפרסמו אותו או לא.
שופט בישראל, אהרון ברק, מחוקק חוק חדש לצנזורה, פרמטר ההיגיון- האם הגיוני מצד הצנזורה לפסול את המידע. מ1989
חוקי הצנזורה השתנו בעקבות זאת. חשיבות העבירה יכולה להתגמד לעומת התמורה.
הצנזורה מעוגנת מ1945 מתקנות ההגנה לשעת חירום. מדינת ישראל שימרה את החוקים הקיימים כי זה משרת אותה, היא לא רוצה ללכת למהפכה הזו. יכולות להיות סיטואציות בהן כלי תקשורת יגיד שהוא חייב לבצע את העבירה גם אם הוא ייענש. לא מדובר על חופש ביטוי או מידע מוחלט. פסק דין קול העם לא קשור לצנזורה, מי שסוגר את עיתון קול העם הוא שר הפנים מתוקף פקודת העיתונות 1933 שמסמיכה את שר הפנים לסגור עיתון שהפרסום שלו לדעת השר יכול להביא לפגיעה בשלום הציבור.
צנזורה עוסקת בביטחון המדינה. הכותרת בעיתון העם – ילך אבא אבן להילחם לבדו. שלום הציבור. אגרנט אמר המדינה שהתיימרה במגילת העצמאות להיות דמוקרטית לא יכולה לסגור עיתון על הסעיף הקטן הזה. הוא שואל מהמשפט האמריקאי את מבחן הוודאות הקרובה:
1 .      מידיות- כמה מיידית הפגיעה.
2.      עוצמה- מה עוצמת הפגיעה.
3.      הסתברות- מה ההסתברות לפגיעה.
זה לא עמד במבחן ולכן העונש בוטל. היום כשהצנזורה רוצה להוציא צו איסור פרסום הם בודקים אם הם יעמדו במבחן הוודאות הקרובה. עלינו לשאול את עצמנו תמיד אם המבחן מתקיים או ששוב הפכתי להיות צנזור. כשאני מבצע פגיעה בפרט כנראה שהיו לי את כל ההצדקות בעולם ווידאתי שהוא אמיתי מדויק ומידתי. כי זה להרוס חיים שלמים. דוגמא למידיות בחופש הביטוי- החופש לצעוק 'שריפה שריפה'. אבל כשהוא הולך להצגת תיאטרון שם חופש הביטוי לא עומד כי בעקבות הצעקה יהיה בהלה ואנשים ינוסו ויוכלו להיפגע. חופש הביטוי שלך לא יכול לבוא על חשבון האחר, לפגיעה בציבור או פגיעה בביטחון המדינה. למרות שספר החוקים שלנו לא משהו בישראל התפתחה סובלנות בגלל שאין חוקים אנחנו צריכים להיות יותר מתירנים וחופשיים, לתת לתקשורת קרקע גדולה יותר לפעול עליה. בישראל אין חוק חיסיון עיתונאי- מי המקור שלך. בפרק השני נגבי עוסק בבעיות מבניות של שוק התקשורת. המבנה של שוק התקשורת מאיים על חופש הביטוי המידע וזכות הציבור לדעת. 3 בעיות מרכזיות שמאפיינות את שוק התקשורת הישראלי:
1.      ריכוזיות- שק התקשורת הוא נחלתם הבלעדית של מספר שחקנים מצומצם -בשוק התקשורת- מידי. למשל בזמן שהמאמר נכתב יש בישראל 3 עיתונים ידיעות אחרונות מעריב והארץ. 3 משפחות מנהלות את שוק התקשורת בישראל ולדעת נגבי זה מוליד כוח עצום ומאיים.
במשך שנים בגלל אותה ריכוזיות הצליחו למנוע ממשפחות אחרות להיכנס. עד אז אחרים לא העזו לעשות משהו לבד ואם הם כבר נכנסו לשוק התקשורת הם חברו למשפחות האלה ועזרו להם להעצים יותר את הכוח שלהן.

2 .      בעלות צולבת- שני פירושים:
א. אותם שחקנים מחזיקים בידיהם כלי תקשורת שונים (שניים ומעלה). כל מיני עיתונים. יש שחקן שאם הוא רוצה למשל לקדם משהו מסוים הוא יכול לקדם בכל המקומות. בשלב מסוים ידיעות הוכרז כמונופול כי היה לו יותר מ50%. המדינה אפשרה להם להרחיב את העסקים שלהם ולקבל ערוצים ואחוזים בשידור ואינטרנט. ב. הם מחזיקים בבעלותם גם עסקים אחרים שאינם רק תקשורת. למשל אמבולנס נטלי שנמצא בבעלות מעריב והעורך שם נטלי ולא מד"א בתמונות כי ככל שיראו יותר נטלי יתקשרו לנטלי ולא למד"א.

3 .      ניגוד אינטרסים (כלכלי)- יש חשש שחופש הביטוי או חופש המידע ייפגע מאחר שפרסום שניתן להגדיר אותו בוודאות כבעל אינטרס ציבורי עלול לפגוע באינטרסים הכלכליים של בעל אמצעי התקשורת. למשל בעלים של עיתון וסופרפארם יכול להיות שיש תחקיר מעולה על סופרפארם שהעכברים מסתובבים בין התרופות וככה תפגע בסופרפארם שגם שייך לך.
אינטרס פוליטי למשל, יש שר מסוים שהוא שפוט שלי ואז בא עיתונאי ואומר שיש פרשת שחיתות עם השר הזה. [בנק זה מימד ציבורי,דני דנקנר. שסטנלי פישר אמר לה לפטר אותו או שהוא ייקח לה את הבנק. דה מרקר אימץ את העמדה של פישר. דני נלחם עד שהוא אמר שהוא מוותר לטובת הבנק. בנק הפועלים ומשפחת דנקנר מטילה על הארץ חרם הודעות.] מאמר: דוח צדוק- דין וחשבון הועדה הציבורית לחוקי העיתונות דוח צדוק אך ורק בעיתונות מודפסת- שום דבר לא נעשה עם ההמלצות, הוועדה האירה נקודות חכמות שחופפות למה שנגבי אמר. הוא מדבר על כמה דברים שהוא רוצה לשנות.
המלצות הוועדה של דוח צדוק:
א. המצע החוקי- המלצה לשנות את ספר החוקים למשל לבטל את פקודת העיתונות 1933 והיא טוענת שזה לא ראוי למדינה דמוקרטית. ב. לקבוע בחוק הגבלות בעניין הבעלות הצולבת למשל אם אתה בעלים של עיתון אחד אתה לא יכול להיות בעלים של עיתון נוסף. מכמה אחוזים זה בעלות צולבת.
בהמשך יחוקקו. ג. שקיפות וגילוי נאות- הוועדה טוענת שאזרחי מדינת ישראל צריכים לדעת מהי מפת הבעלות על בתי התקשורת בישראל ומהי מפת הבעלות והאינטרסים האפשריים של כלי התקשורת שהם צורכים. למשל אם אני קורא מעריב חשוב שאני אדע שמעריב הוא גם הבעלים של נטלי וראש אחד. לא חוקק. למשל לומר שהיה מחלוקת והוא תבע אותי וכתבת עליו כתבה. לפעמים כשאתה עושה גילוי נאות אתה עושה אופי של לא כשר, דברים שגם לא היו קשורים לבסיס הכתיבה שלך. מעריב הפך לימים לחברה בורסאית ובגלל זאת הוא חייב בשקיפות וגילוי נאות, דוחות של כל רבעון של הפסדים והרווחים. ד. חופש ביטוי ה. חופש עיתונות ו. אתיקה עיתונאית- צריך להעמיק את לימודי האתיקה העיתונאית ולהדגיש אותה ומוטב למדינה לא לשים על העיתונות המודפסת גורמי פיקוח נוספים מעבר לאלה שכבר קיימים. בשביל זה יש את מועדון האתיקה ומועצת העיתונות שהיא גוף וולנטרי ולא מטעם המדינה.
‏שבת 02 פברואר
2 013 שבוע 3
מאמר: המתווכים- אמצעי התקשורת בישראל (רשום יותר טוב במבוא השני) נקודת מוצא: עולם התקשורת הוא עולם מאוד דינמי הדברים שהיו נכונים 10 שנים אחורה בעולם כל כך משתנה עם כל כך הרבה גורמים משפיעים תקופות כמו עשורים הן מאוד דרמטיות מבחינת השינויים שהם מביאים.
שלבים של מדיה:
·                                                   פריצה ·                                                   התמסדות ·                                                   התגוננות בכל פעם שמגיח לעולם מדיום חדש יש בו משהו יותר מהמדיום שקדם לו. (אימוץ חידוש שלמדנו סמסטר קודם). לא בכל שנה מגיח מדיום חדש. מעבר ליריבות בין מדיות שונות יש יריבות גם באותו מדיום עצמו. מפלגות שהשתמשו בעיתון ככלי פוליטי, עם השנים צצה העיתונות המשפחתית שבהם יש פרמטרים עיתונאיים יותר מקצועיים, המקצוע עצמו הולך ומשתנה. כך גם ברדיו.
השוק מאוד דינמי וזה מחייב ארגונים כל הזמן להגדיר את התפקיד שלהם מחדש ולראות מה קורה בסביבה- התגוננות, לא כל אמצעי התקשורת מצליחים לשרוד את השלב הזה.
אלה שלא נכחדים. למשל טלגרף, הוידאו, הווקמן. אם אתה לא משכנע את הקהל שאתה עדיין רלוונטי עבורו אתה תיעלם ולא תמיד אתה יכול להמציא את עצמך מחדש. מדובר בשוק מאוד דינמי שמאמר שנכתב היום יכול להיות לא רלוונטי עוד שנה שנתיים.
ערוץ 1
המהות, התפקיד והצורך בערוץ ציבורי. ערוץ 1
נהנה ממונופול אדיר בתחום השידור האלקטרוני מ1969. הוא נהנה ממונופול במשך שני עשורים וקצת ואין לו מתחרים בכלל. הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה ולקהל אין חלופה אלקטרונית אחרת זולת ערוץ 1. כשאין לך מתחרים אתה יכול להתעלם מהדרישות של הקהל.
ערוץ ציבורי זאת צורת שידור. ערוץ 1 זה היישום של צורת השידור. גם לא 6% יומי. ערוץ 1 לא השכיל להעריך את האיום מהערוץ החדש המסחרי (ערוץ 2). 20 שנה עם אותו ערוץ יכול ליצור שחיקה אצל הצופים ותחושת שובע ואף צימאון גדול למשהו אחר. הוא הציע תפיסה חדשה לטלוויזיה ולמערכת היחסים בין טלוויזיה לצרכניה, פרסומות שזה דבר חדש שבטלוויזיה.
יש משפט בדו"ח צוקרמן שמנסה להסביר את –