‏יום שלישי 01 נובמבר 2011 שבוע 1
נצפה סרט: להרגיש בבית (קים קי- דוק 2004) במאי קוריאני.
בסרט יש אדם שפורץ לבתים אבל בניגוד לפורץ הקלאסי הוא לא פורץ כדי לגנוב ולקחת חפצים אלא כדי להפוך חלק מהבית, להכיר צורות חיים שונות ואנשים שונים דרך הבתים שהם השאירו כשהם יצאו מן הבית. הוא חווה את חייו כסדרה של מפגשים וירטואליים עם אנשים דרך הבתים שבהם הוא מתגורר כשהם אינם נמצאים. קשר בין המילה בית לתרבות.
התרבות שלנו היא הבית שלנו. אנחנו מרגישים בבית בתרבות שלנו. במערכת הסמלים והשפה לשנו ומתקשים הרבה פעמים במפגש עם תרבות אחרת ובתים אחרים. זוהי שוטטות- הליכה ללא מטרה שמחפשת שמשהו יקרה במקרה. בסוף יש חזרה הביתה שהיא אחרת, האדם חוזר לאותו מקום אך אחרת, שונה.
נצפה בפרסומת של תנובה עם זה שלכל בית יש בית בצור אחרת נעל כדורסל קומקום אורגן וכו'. כל בית עם סיפור אחר. חלק מהיוצרים שלה זכו בפרסים. יצא לפני 8 חודשים וזכה להצלחה רבה. אז שהפרסומת יצאה אנחנו יודעים שמשהו בסיסי השתנה.
תנובה רצו להתחבר אל הרגש הכי בסיסי, מי יגדיר את הבית? 'לגדול בבית ישראלי'.
בטווח הזמן מאז שהפרסומת יצאה ועד היום התרחשו כמה דברים במדינה והמהלך של המחאה של הדיור קשור אל המחאה של הקוטג'. חיפוש הקשר המפתיע שמתכתב עם אסטטיקה פוליטיקה טכנולוגיה ואידיאולוגיה. לא במקרה מחאת הדיור שהציתה את מחאת הקיץ האחרון הייתה נגזרת של מחאת הקוטג' ולא במקרה אלא מכיוון ששוב מדובר על הבית הישראלי. האנשים שעשו את חרם הקוטג' יכלו לעשות חרם הרבה לפני ולפעול בדרכים האלו גם בעבר. למה דווקא תנובה והקוטג'? למה זה מה שהצית את המחאה בתחילתה? יש להסתכל דרך הסימבוליות. תנובה נגעה בסמל מקודש שיקר לכל אחד מאיתנו- הבית. כשהבית הזה הפנה את הגב והעלו את המחירים זה פעם יותר מאשר במקרים אחרים של העלאת מחירים לא בגלל שזה הפריע בכיס יותר מהדלק ודברים אחרים אלא בגללה פגיעה בסמל. אי אפשר להוכיח את זה.
תהליכים כאלו הם תולדה של סמלים ושינוי שלהם. לא במקרה הדבר שהתחבר מיד אל המחאה הזו הייתה מחאת הדיור, זה התחיל מהבית ומהרצון להיות בבית ולחזור אליו.
צפינו בפרסומת הפגנה שלקחו את הפרסומת הזאת ושמו קריינות אחרת. ואחר כך בסיכום של המחאה.
תרבות פופולרית זה כל מה שמיוצר בתרבות מסוימת, זה יכול להיות סרטים, פרסומות,ספרים אבל זה גם אמירות וטוקבקים. בלוגים וכל דבר שמיוצר בתוך הפופולו- העם. תרבות ההמונים שהיא לאו דווקא התרבות שאפשר למדוד אותה ברייטינג. לאו דווקא התרבות שזוכה להצלחה הטובה ולרייטינג הגבוהה ביותר. תפיסה אחת אומרת כי הכמות היא מדד לפופולאריות והתפיסה השנייה אומרת שהמקור הוא המדד לפופולאריות. הכל תרבות פופולרית כי הכל חוץ ממה שברור שמכוון מלמעלה כל הדברים שצומחים בשדה שבו אנו חיים הם תוצרים של תרבות פופולרית כי היא צומחת מהעם, מלמטה. אי אפשר להכריע פה.
המחאה היא אירוע פוליטי כלכלי. מחאה ותרבות פופולרית. המחאה מייצרת כל הזמן סמלים כמו של ב' והאוהל. זה מאבק על מושגים ותפיס עולם והאופן שבו אנו מסמנים בתרבות שלנו את העשיר, הסטודנט וחסר הבית. הרעיון היה לקעקע את הסדר, מהפך עצום של התודעה ותפיסת העולם שלנו. המחאה מתכוונת לכונן חשיבה והסתכלות אחרת על המציאות. במידה רבה יש הצלחה וניתן לראות שינוי שהמחאה הכניסה לעולם המושגים שלנו. מצד שני ניתן לאמר כי אין שום שינוי כי המחאה הזאת מנצלת ונשענת ואף נתמכת על ידי הסדר הקיים. האם אפשר לשנות את הסדר התרבותי ולקעקע את תפיסות העולם המקובעות תוך כדי שימוש והישענות על הסדר הקיים? החלק של התקשורת בזה, …