שפה חזותית ניתן להציג את התקשורת החזותית מ 2 נקודות מבט:
·         נקודת מבט היסטורית (דיאכרונית) – להציג את תולדות המדיה השונים בתקשורת החזותית. ההיסטוריה של האמנות מתוך הנחה שהכרות תוביל אותנו להבנה טובה של דרכי העברת המידע החזותי העכשוויים. ההיסטוריה חשובה כדי להכיר את תחום הדעת. ·         נקודת מבט סינכרונית – הצגת תכונות העברת האינפורמציה תוך עימות סוגי המדיה. מה בין ציור לאיור, כרזה, צילום, מונטז' וכו'. כדי להכיר תחום דעת כלשהו צריך לאמת אספקטים שונים מתוך ההיסטוריה (דה סוסו). האם האינפורמציה משתנה בהתאם למדיום המעביר אותה?
·         ציור לעומת צילום של הוצאה להורג – הצילום מתקיים גם במרחב הפרטי אך באותה העת הוא גם פומבי.
הצילום הספציפי הנ"ל מעלה שאלה אתית ומוסרית מאוד. האם הצלם נתן איזשהו תוקף להוצאה הזאת להורג בכך שצילם את התמונה? בתצלום אי אפשר לדעת דבר על תולדות האנשים מי הטוב, הרע, הראוי והבלתי ראוי. בתצלום המוצא להורג נראה מסכן אך לא ניתן לדעת מה עשה ואם מגיע לו.
לעומת הציור שהוא סובייקטיבי שכן כך ראה הצייר את ההוצאה להורג. הצייר הוא זה שמעצב את המציאות והוא בא לבטא משהו ולא להביא אינפורמציה אודות העולם (בניגוד לצילום), כמו כן הציור מנסה ליצור קשר בין הסיפור לבין האמצעים האומנותיים. הציור מעדן את ההוצאה להורג. תצלום מאבד מהכוח האינפורמטיבי שלו עם השנים, בעוד שתמונה או ציור לא מאבדים מהכוח האינפורמטיבי שלו כי הוא אסתטי, אומנותי.
·         תצלום לעומת הקריקטורה של אריאל שרון – קריקטורה מציגה את הרגשות של האדם המצויר (קריקטורה של שרון עם אגלי זיעה), בתצלום שרון נראה זחוח. הקריקטורה מעצימה את התכונות של האדם. קריקטורות מציגות ומעצימות את האופי, הרגשות של הדמות המצוירת.
היצגים חזותיים נתונים לפרשנות. אנחנו אלה שרואים בתמונה את מה שיש בה.
ההיצג החזותי, כשלעצמו איננו מספק על מנת להבין את המילה שמנסים להעביר. היצג חזותי הוא אשליה. האשליה מתבטאת בהיות התמונה תחליף של העצמים והממשות אשר היא מציגה, ובהיותה ניתנת לפרשנויות רבות ומגוונות.       דוגמאות:
ציור דמות ג'אסטרו – הדמות יכולה להיות אווז במבט רגיל או ארנב (המקור כאוזניים). התמונה לא מכילה אווז או ארנב אלא אנו רואים בתמונה את מה שיש בה. ציור כלה חותנת. תמונה של האדם הקדמון עם חץ מול פיל/אייל – ניתן לטעות ולחשוב שהפיל הוא המאוים כי החנית קרובה אליו, אך הקווים מראים שהאייל הוא המאוים.
קובית נקר- לא ברור לאיזה צד פונות כול הזוויות.
הלמעלה נראה שפונה אלינו אבל גם הצדדים. כלומר כול אחד יכול לתת פרשנות שונה לתמונה ולכיוון אליו הקובייה מסתובבת.
סרטון המראה אינטראקציה בין קופים למראה מוכיחה כי התינוק או הקוף אינם תמיד מבינים כי מדובר בבבואה של עצמם, אלא בחיה אחרת. ז'אן פיאז'ה – היה חוקר ילדים. הטענה שלו הייתה שלילדים יש לוגיקה שונה לחלוטין משל מבוגרים. הניסויים מראים שאין קשר בין הראיה לבין הפירוש של ילד למה שהוא רואה. ניסוי:
המטרה לבדוק כיצד תמונות מעבירות אינפורמציה ואיזו תמונה מעבירה אינפורמציה בצורה טובה. בניסוי הראשון התבקשו סטודנטים למצוא היכן נמצאים הצבעים בתמונה כשנאמר להם שהתמונה מכילה 3 צבעים: שחור לבן וחום.
הסטודנטים החזיקו דף נייר משובץ ריק והיה עליהם לסמן על גביו אילו צבעים מופיעים  בציור. הנבדקים הורשו לשאול את הנסיין על אודות הצבעים,  כך שפגיעה נכונה במשבצת הראשונה הייתה 31 וכו'. גילו שככל שציור יותר סימטרי הרמוני וקוהרנטי כך קל לנו יותר לקלוט את התמונה. היצג חזותי טוב הוא בעל התכונות הבאות:
·         סימטרי ·         הרמוני ·         קוהרנטי –החיתוך בין גבולות ההיצג חד משמעיים) תמונה שתכיל את שלושת המרכיבים תהיה קלה יותר לפיצוח. יותרות- רעש, גירויים הנמצאים בתמונה ואינם מהווים האובייקט המרכזי. ככל שהיותרת יותר נמוכה כך נתפסת התמונה בקלות רבה יותר ולהיפך. למשל התמונה של רנה מגרט לעומת מרסל דושן- התמונה הצבעונית עם המון גירויים לעומת רנה מגרנט עם המקטרת.
שוליים קוגניטיביים –מצביע על טיב התמונה. ככל שהשוליים הקוגניטיביים שבתמונה ברורים יותר, כך התמונה נתפסת בעינינו כמעבירה טוב יותר את האינפורמציה וכניתנת בקלות לצפייה.  השוליים הקוגניטיביים מגדירים את היותרות – ככל שהשוליים ברורים יותר, היותרות נמוכה יותר. כשאנו רואים ריבוע לבן כשהוא בעצם לא מוצג שם אלא דברים אחרים התוחמים אותו.
העברת מידע מהמוען לנמען – מודל התקשורת הקווית – כספי ·         אנו מעבירים מידע ממוען לנמען – ובכך מנסים לעמוד על טיבו של הנמען. המסר תלוי במערכת מובנית של סימנים, צופן, סינטקס (תחביר).
·         המדיום – המעטפת שבתוכה מועבר המסר. המדיום יכול להיות שפה טבעית או מלאכותית, צליל (שריקה, אזעקה, מוסיקה לסוגיה), היצג חזותי (תמונה, קריקטורה).
·         צופן – להכיר את תחביר המדיום. ברמה הפשוטה מדובר על תפעול המדיום.
יש לזהות את המדיום ורק לאחר מכן את הצופן.
כיצד תמונות מעבירות מסרים ודימויים? תמונה של כביש ללא מכונית וכתוב "זה שאתה לא רואה רכב לא אומר שאין, אתה פשוט עסוק בלקרוא מסרונים". נוספת היא פרסומת של מחשב Lenovo עם פרוסה בצורת מחשב וכתוב "מה שחשוב זה מה שיש בפנים".
תינוק עם יד בתחתונים וכתוב "אני לא רוצה שהוא יצא כמו אבא שלו".
פרסומת למרכך עם תמונה של קיפוד שבמקום קוצים קשים הם רכים ולמטה תמונה של המרכך עצמו. את התמונה ניתן להבין באמצעות 3 מרכיבים :
1 .      סינטקס (תחביר) – היצגים חזותיים מצייתים לכללי תבנית פחות או יותר מבונים. גודל הדמות, מיקום הצבתה במרחב התמונה. התחביר הוא מעין תחבולה של האמן שנובעת מתרבות, חברה, אמונות.
דוגמאות: "המדונה" מעוות את הממשות כדי להציג את מקומה המרכזי של המדונה לעומת הסובבים אותה. "לעליה ופדות במולדת" כרזה שמראה שרק אדם אחד בברור ובגדול צועד בראש הגבעה וכול השאר למטה בעיר קטנים ולא …