נקודת ההתייחסות היא שונה. תרבות אחת אוניברסאלית מהותית ונצחית לכולם, התפיסה השנייה אומרת שיש הרבה תרבויות. הרב תרבותיות היא היסטורית. יסוד משתנה, הגדרה היסטורית המשתנה מבחינת מרחב, זמן והעדפות. זהו יסוד פרטיקולרי (ההפך מאוניברסאלי).
כשאנחנו מדברים על תרבות אנחנו מדברים על התרבות האירופאית, התרבות שהגדילה את כוחה והפכה להיות התרבות של העולם כולו. גישה אירופוצנטרית המדגישה את היסודות והערכים של המערב האירופאי, האדם המערבי. הקולוניאליזם גרם לכך, הכיבוש של המוזיקה, התרבות והמנהגים המערביים. שני עולמות שיש בניהם יחסי כוח בגלל הדיכוי של התרבות, המצב ההיגמוני והרב תרבותיות שהיא קריאת תיגר על המצב התרבותי. הרב תרבותיות מוחלשת על ידי התרבות שאותה מייצג האדם הזכרי הנאור המייצג חילוניות, מדע, אומנות, סובלנות, חופש, שוויון, אחווה, ליבראליות, כבוד וכו'. המפגש בין האני לבין האחר, בין התרבות הדומיננטית לבין התרבויות המוחלשות. ישנם סוגים שונים של התנגדויות למצב הקולוניאליסטי כאשר אנחנו במצב של פוסט-קולוניאליזם.
בשלב מסוים הפריפריה מתחילה להתעורר ולהחזיר מלחמה כשהיא מתאוששת מהכיבוש ההולך ונחלש ברגע שזה קורה נוצרים יחסי מרד, מאבק בתוך התרבות שחלקו לובש צורות מושגיות מסוימות למשל הפוסט קולוניאליזם שהוא מושג שהמציא אדוארד סעיד. במצב פוסט קולוניאלי כשאני הולך נגד הכובש ומשמיע את קולי. הישראלי מבטא את המודל המערבי המדכא את המזרחי. הם יוצרים תרבות אלטרנטיבית ועומדים כנגד השליט. המזרח כאנטיתזה של המערב. אוריינטליזם- הדרך שבה מתוארת תרבות המזרח בעיניים מערביות.
הנכבש מצד אחד מעריץ את התרבות של הכובש ומצד שני פועל נגד הכובש המדכא.
דוגמאות לבעייתיות של יחסי הכוח בין המרכז לפריפריה:
1.      "משא האדם הלבן" שיר של רודיאד קיפלינג- הקורבן האמיתי הוא המערבי שהולך לפריפריות ותורם מרוח התבונה והאור המערבי לפרימיטיביים כדי לעזור לנשמותיהם. הנכבש הוא הילדותי. הלבן לא צריך להיות גאה אלא צנוע. הקורבן האמיתי הוא הכובש שצריך לשאת את המשא הכבד וללכת אל המסכן וללמד אותו. על פי השיר נתפס הכיבוש בעיני האירופאים כמשא, נטל אך גם שליחות.
2 .      הסדרה לול- מראים כל מיני עולים מכל מיני מדינות וצוחקים עליהם. רבים על שהיהודים היו שם ועבדו קשה ועכשיו הם באים לארץ מוכנה. מיתוס שפות. אני מפחד ממה ששונה ומתייחס אליו בתור אחר מאיים ויורד עליו. בסוף הם כבר מקללים את הים, לא משנה מי יבוא הם לא יהיו מרוצים. מה זה לעשות ישראלי, איך אנחנו הופכים מהאחר למרכז ומקללים את החדש.
3.      הבית ברחוב שלוש- ניסיון לתאר מזרחי אחר, משכיל, רגיש, בוכה. זהו סרט בו אנו רואים את נקודת המבט של הגיבור המזרחי לו יש את כל התכונות של הגיבור האשכנזי. המזרחי גנב ספר, פארודיה שהוא כל כך משכיל שהוא מוכן לגנוב ספר. מצב ביניים בו אמנם האחר מקבל קול ונקודת מבט אבל הוא מקבל אותם בעצם היותו אחר ששולט במאפיינים של המרכז. מדובר על מזרחי שהגיע ממצרים, אבל במצרים הוא ספג תרבות מערבית. הוא דובר 5 שפות, קורא ספרי מופת של הספרות המערבית, יש לו ידע כללי נרחב על תרבות המערב וגינונים שמתאימים לתרבות האשכנזית. זהו מזרחי שמתנהג יותר אשכנזי מהאשכנזי עצמו. ייצוג של התנגדות ברמה מאוד ראשונית כי היא מציגה את זה שהאחר אינו אחר. האשמה של הממסד האשכנזי בכך שהוא לא מוכן לקבל שהמזרחים לא פחות תרבותיים מהאשכנזים. התנגדות רב-תרבותית היא כזו שלא מנסה להוכיח את עצמה ע"י הידמות למרכז אלא מוכיחה את תרבותה שלה כטובה לא פחות.
4.      עבודה ערבית- שיחה בין האם לבת שהיא מספרת על מה שהיה להם פעם. הערבי כאחר. הילדה שרה בטקס יום הזיכרון את שיר הרעות. ההורים מאמנים את הילדים לנהוג כמו היהודים. שמריאנו הוא זה שמדליק את המשואה בשם אמג'ד. התמונות ההיסטוריות שמציגה הסבתא בספר לנכדה על רקע שירת שיר הרעות בידי ילדה ערביה חותרות תחת המשמעויות ההגמוניות של יסודות התרבות הציונית המקובלת. אבל אנו מכירים אותן כתמונות שלנו עם שירה שלנו. ניכוס המאפיינים ההיגמוניים של האני אל ההיסטוריה של האחר, האחר גונב מהמרכז את התרבות שלו לצרכיו ובכך מפרק את הנרטיב ההיגמוני ומציג את ההבדל בין האני לאחר כקונסטרוקט רעוע ותו לא.
האחר משתלב ומתבולל על מנת להפוך לחלק מהתרבות הכובשת.
הכובש מנסה להפוך את האחר לחלק מהתרבות השולטת, לחלק ממנו, שינהג ויפעל כמוהו.
‏יום שלישי 13
מרץ 2012 שבוע 2
יחסי כוח בין הפריפריה למרכז בתקשורת פער בין המרכז לפריפריה אינו פער גיאוגראפי.
מישל פוקו ומושג הכוח ישנם שני מושגי כוח:
1 .      כוח הפועל לכיוון כלשהו ואפשר להפעיל לחץ נגדי ולחסל את הכוח הרע.
2.      מישל פוקו אומר שעצם הגדרת החברתי היא יחסי כוח. עצם הגדרת האחר כאחר היא יחסי כוח. מצב נתון של החברה שאותו לא ניתן לשנות.
פוקו אומר שניתן לאתגר את המרכז ולהציב מולו אלטרנטיבות של מודלים שונים של הסתכלות על המציאות. יש מקומות שבעזרת תרבות מוזיקלית אחרת ניתן להציב אפשרויות בחירה אחרות למרכז. במוזיקה האלטרנטיבית ישנו חוסר פלורליזם מאחר והפלורליזם הוא רק למראית עין מכיוון שהוא מחזק את מוקדי הכוח (המאמר של גוטווין). כך למשל דה וויס בו יש את שרית חדד ואביב הם ניגודים והם מוצבים שם כדי להשתלח אחד בשני על מנת להביא ריינטינג. כך למשל אייל גולן פונה גם למזרחים וגם לאשכנזים וכך מרוויח משני הצדדים. השיטה הקפיטליסטית מזוהה עם החלק ההיגמוני. האלטרנטיבה המוחלשת היא זו שאין לה זכות לומר שהיא אלטרנטיבה.
צפינו בקטע מהמירוץ למיליון: הקטע שבו מוטי ופונדק שמים סיבוב פרסה. ‏יום שלישי 20 מרץ 2012 שבוע 3
ישנם ארבעה מודלים של ביקורתיות על יחסי הכוח בתרבות:
·         הגדרת הרב תרבותיות- שנהב ויונה.
·         ביקורת על המודל הרב תרבותי, פוליטיקה של המעמד- דני גוטווין.
·         המודל האוריינטליסטי-הגדרת האוריינטליזם- אדוארד סעיד.
·         שאלת האחר- המודל הפטישיסטי- הומי באבא הגדרת הרב תרבותיות על פי שנהב ויונה מודל של הכרה בזכויות תרבותיות של מיעוטים. כל הזהויות רוצות הכרה. יש להכיר שהחברה לא הומוגנית והיגמונית אלא יש המון קבוצות אינטרס שלכל אחת יש היסטוריה וזהות. הכרה ביכולת שלהם להשמיע את קולם.
יוסי יונה ויהודה שנהב- המצב הרב תרבותי [לא חובה] עוסק במצב הרב תרבותי בישראל.
מנתח שני דו"חות העוסקים בתרבות הישראלית. הטענה היא כי המושג רב תרבותיות נחסם בפני דיון ביקורתי עוד לפני שהייתה הזדמנות לברר השלכותיו, נעשית לו דה לגיטימציה. את החסימה מבצעים מומחים מתוך ניסיון לשמור על הליבה התרבותית של המדינה.
לכאורה הריבוי התרבותי הוא חיובי, מדברים על הלגיטימיות של השונות ועל הצורך לתת ביטוי לקבוצות תרבותיות שונות. הרב תרבותיות של שנהב אומרת כי ככל שהשוק יותר מפוצל והתחרות גוברת, יש ביטוי רב יותר לריבוי ואז אנו מתקרבים לאידיאל של הרב תרבותיות.
הוא טוען כי הקולקטיביות, גם אם המטרה היא יצירת עולם שוויוני וטוב יותר, כוללת בתוכה היבט דכאני מכיוון שלא כולם נכנסים להגדרה הקולקטיבית ויש להבליט את ההבדלים והשוני ולתת להם ולכל מי שלא נכלל בהגדרה מקום. כל שיח מנסה להגדיר את הזהות כאחדותית גם אם מדובר על שיח ביקורתי. פוליטיקת הזהויות מתנהלת בפרקטיקה היומיומית של המוסדות ההגמונים והפוליטיים, כך המדינה מבטאת לשון פלורליסטית שלכאורה מציעה מקום לרב תרבותיות, אך בפועל אינה מייצרת מרחב מתאים לכך. הם מתנגדים לריבוי תרבות.
ביקורת על המודל הרב תרבותי, פוליטיקה של המעמד- דני גוטווין מעמיד ביקורת למודל של שנהב ויונה. טען שהרב התרבותיות משחקת לידי הניו ליברליזם. המודל לא פועל לטובת המוחלשים אלא דווקא לטובת ההגמוניה אותה הוא מנסה למנוע. כאשר מפרידים זהויות הקפיטליזם נהנה מזה יותר ומצליח למכור יותר ולדכא יותר את בני האדם. יצירת הגדלת הפערים על ידי הפרדת הזהויות. שוק של נישות. הוא מציע גישה היוצרת גושים גדולים של אנשים בעלי אינטרס אוניברסאלי משותף המגנים על הזכויות שלהם.
הוא מציע פוליטיקה של המעמד. רוב האנשים המוחלשים הם האנשים החלשים מבחינה כלכלית. הפוליטיקה של המעמד דואגת לאלה שאין להם. אם נפתור את הבעיה של הפערים המעמדים זה יהיה יותר טוב מאשר אם נפתור את הפערים התרבותיים.
המיתוס של הרב תרבותיות הוא שקרי כי הוא לא מתקן את העוול ואת אי השוויון כמו שהוא טוען. הוא דוגל ברעיון של מרקס והסוציאליזם, כל פועלי העולם התאחדו. התמודדות דרך המעמד הכלכלי חברתי. המודל של שנהב ויונה מביס את עצמו, הקבוצות החזקות רק מתחזקות עוד יותר.
מאמר "זהות נגד מעמד: רב תרבותיות כאידיאולוגיה ניאו ליברלית"/ דני גוטווין מעביר ביקורת מרקסיסטית על דבריהם של יונה ושנהב אשר דוחים את הטענה לפיה הרב תרבותיות היא הגורם שמוביל לשיסוע בחברה הישראלית. הוא טוען כי הרב תרבותיות הוא ליבה של הקפיטליזם שמשתית אשליה ומשעתק תרבות אחת ולא רב תרבותיות. יוצא כנגד חופש פעולה לכוחות השוק שמעוניינים בשימור המצב הקיים מבחינה כלכלית וחברתית, שימור ההגמוניה כפי שהיא. מדבר על תפקיד המדינה בשינוי הסדר הקיים, ביצירת שוויון בין הקבוצות השונות ותמיכה במיעוטים שתביא לרב תרבותיות אמיתית. ביטול הניצול והדיכוי והבאה לשוויון כלכלי וחברתי. הרב תרבותיות נותנת במה שלילית לכוחות השוק ומעצימה את הקפיטליזם. בפועל מנגנוני השוק רק יוצרים אשליה שהם מקדמים ותומכים בשוויון פוליטי, חברתי וכלכלי בעוד שמאחורי התחרות החופשית מסתתר דיכוי וניצול של המעמדות החלשים שנדחקים יותר ויותר לפינה. כאשר כוחות השוק פועלים זה מגביר את הקפיטליזם, זהות הופכת להיות עוד מוצר. ריבוי הזהויות הוא חלק מההיגיון של הקפיטליזם כאשר הוא זקוק לריבוי ויותר פלחי שוק שיאפשרו לו למכור יותר.
כאשר הזהויות הן טובות לקפיטליזם נוצר פירוק והפרדה בין המעמדות שלא נותן לעזור לחלשים. כוחות השוק שומרים על ההגמוניה ואינם מעוניינים בשינוי. הוא טוען כי שנהב תומך במעמד העליון ובבעלי ההון. הפתרון של המעמדות יגיע מהמדינה ולא מכוחות השוק. היכולת לעזור לחלשים נמצא בידי המדינה על ידי מתן תקציבים שיעזרו מבחינה כלכלית. ישנה נסיגה של המדינה מאחריות אך יצירה של מרחב רב תרבותי יתאפשר רק בהתערבות המדינה ביחסים הכלכליים, חברתיים ותרבותיים. המודל האוריינטליסטי-הגדרת האוריינטליזם על פי אדוארד סעיד המודל מספק מכשיר רעיוני והפוליטי החושף את האופן שבו המערב שולט ומפלה באופן עקבי את המזרח. הוא נכנס לרעיון שבו המערב מצייר את המזרח בתור האחר האולטימטיבי שלו, בצורה טוטאלית. מצד אחד המערב מתרפק על המזרח ואומר שהוא ציורי, נאיבי ורציונאלי כמו במערב אך למעשה הוא יוצר מודל של שליטה בכוח בעולם מזרחי …