קלאסיקה בחקר התקשורת הקורס בנוי מחמישה שערים- כל שער מייצג אסכולה שמייצגת את אמצעי תקשורת ההמונים:
1.       אסכולת קולומביה
2 .       אסכולת פרנקפורט
3 .       אסכולת שיקאגו
4 .       אסכולת טורנטי 5.       אסכולת בירמנינגהם כל שער מורכב ממאמר קאנוני+ מאמר תגובה. המשולש הקאנוני: הערצה ß מהפכנות ß רלוונטיות.
קלאסיקה- יש מוזיקה קלאסית, ספרות קלאסית, מחול קלאסי ויש קלאסיקה בקולנוע (כמו חלף עם הרוח). האם 'פסק זמן' נחשב למשהו קלאסי? כן. הוא מוצר ותיק והוא מתחדש כל הזמן. הכוונה למאמר קאנוני- יש שלושה תנאים שטקסט מסוים אמור לעמוד בו כדי שיהיה משהו נצחי. הטקסט חייב להיות מהפכני/חדשני. שאלה שחוזרת על עצמה: בממן בעמוד משפטים- תמיד נלמד באמצעותה את המאמרים. "בחרו אחד מבין שלושת המאמרים… ואז לענות על סמך המאמר הקאנוני ועל סמך מאמר התגובה על השאלות הבאות " תמיד נחבר בין המאמר לבין המקור שלו. הגדרה לקאנון- המילה קאנון, היא יוונית במקור ופירושה היא מוט למדידה או חוק. בשימוש מודרני יותר, הכוונה היא למערכת סכנות דתית או קודים של חוקים חילוניים. במסגרת הקורס, נבחנים הטקסטים הנלמדים לפי
3 קודקודים של המשולש הקאנוני, שמציע החוקר מנחם בלונדהיים. קודקוד ראשון- מהפכנות:
הכוונה היא, שאותו כותב של הטקסט טען טענה שלא נאמרה לפני כן. חקר תופעה שטרם נחקרה או שהוא הציע נקודת מבט מקורית לנושא מסוים. הכוונה היא לחדשנות של הטקסט. קודקוד שני- הערצה: הכוונה היא, לטקסט שממשיכים ללמד אותו, לצטט אותו מבססים מחקרים חדשים עליו או מבקרים אותו (גם שאני מבקרת משהו זה אומר שאני נותנת תשומת לב). קודקוד שלישי- רלוונטיות:
הכוונה היא, עד כמה הטקסט מצליח להסביר תופעות ומצבים בעידן הנוכחי. כלומר, עד כמה הממצאים שלו תקפים לימינו. שער ראשון- אסכולת קולומביה ·         מאמר קאנוני מספר 1- של לזרספלד ומרטין (ספר קורס- חלק א') ·         מאמר תגובה מספר 1-  של סימונסין וויימן (ספר קורס- חלק ב') ·         מאמר קאנוני מספר 2-  של הרטה הרצוג ·         מאמר תגובה מספר 2-  של תמר ליבס מאפייני אסכולת קולומביה:
·         הגישה המבנית- תפקודית ·         מחקר פוזטיבסטי- (עמ' 17, יש הגדרה) ·         יריבה של הגישה הביקורתית (אסכולת פרנקפורט) ·         מחקר אמפירי: מחקרי שכנוע וקהל (סקרים) ·         מחקרי הרדיו- דוגמא ·         תפיסת ההשפעות המוגבלות ·         שימושים וסיפוקים הקדמה:
אסכולת קולומביה נקראת על שם קבוצה של הוגים/חוקרים שפעלו במסגרת המחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק. הגישה השלטת באסכולה זו הייתה הגישה המבנית- תפקודית: כלומר, ההנחה שהחברה בנויה ממערכות שונות שלכל אחת התפקיד שלה, וכל אחת ממלאת צרכים מסוימים של בני האדם. לפיכך, מערכת התקשורת חלק מהחברה ומסייעת לה לתפקד.
מאפיין נוסף הוא שהאסכולה לקתה בפוזטיביזם- תפיסה שעל פיה, מדעי החברה צריכים להידמות למדעי הטבע ולפתח שיטות מחקר מדעיות המבוססות על עקרונות הגיוניים כדי לחקור את החברה כתופעה חיצונית ועובדתית. אסכולת קולומביה נתפסת כיריבה של הגישה הביקורתית (כמו אסכולת פרנקפורט): כלומר, בעוד שאסכולת קולומביה תפסה את התקשורת ככזו שתורמת ומסייעת לחברה, וכבעלת השפעה מוגבלת הרי שהגישות הביקורתיות תפסו את התקשורת כמנגנון כוחני שמצוי בשליטת בעלי ההון ושהשפעתו מסממת. אסכולה זו, נקטה במחקרים אמפיריים, כלומר מדעיים, שהשתמשו בעיקר עם סקרים כדי לבחון השפעות על קהל ומחקרי שכנוע, כמו למשל בזמן בחירות. בנוסף, האסכולה יצרה פרויקט מחקרי שנקרא 'מחקרי הרדיו' ואשר ניסה לבדוק את תגובות המאזינים למשדרים ואת דעותיהם על השידור בכל זמן נתון. מאפיין מרכזי, הינו תפיסת ההשפעות המוגבלות- כלומר, ההנחה היא שלאמצעי התקשורת יש כוח והשפעה, אבל היא מוגבלת ואינה כה חזקה כמו שנוהגים לייחס לה. מכאן, נוצרה גישת השימושים והסיפוקים אשר מתמקדת באדם ותופסת אותו ככזה המשתמש בתקשורת לפי צרכיו מתוך מודעות ויכולת בחירה. מאמר מס' 1 (קאנוני): "תקשורת המונים, טעם פופולרי ופעולה חברתית מאורגנת"/ לזרספלד ומרטון (1948) המאמר נפתח בתיאור הלך הרוח שהייתה באותה תקופה כלפי אמצעי תקשורת ההמונים. המאמר מציג את הדאגה והעניין הרב שעוררו אמצעי תקשורת ההמונים הן מבחינת ספרים שנכתבו בנושא, מאמרים וכנסים אקדמאיים שכולם עסקו באותו הנושא. החשש הגדול מפני השפעת תקשורת ההמונים. מרבית המאמרים וההתבטאויות ייחסו לתקשורת כוח הרסני בדומה לפצצת אטום.
לזרספלד ומרטון אמנם מודעים לכוח הרב שיש לתקשורת, אבל הם לא תופסים אותה בתור כוח "מגי", כלומר אינם תופסים אותה כמחט תת עורי שלא ניתן להתנגד לה. לכן, במאמר הם מבקשים קודם כל להציג את החששות הקיימים ולאחר מכן להתמודד איתם.
3 חששות רווחים מפני השפעת אמצעי התקשורת: