סיכום מלא לבחינה בתקשורת כתרבות ע"פ מתכונת הקורס החדשה.

תקציר העבודה

פרק 1
הפרוייקט התלת ראשי – מודל הפועל ע"פ גישה של ריבוי פרספקטיבות. על מנת להבין מוצר כלשהו, יש לבחון את ההפקה, גם את התוכן וגם את האופן בו המוצר התקבל בקהל. מודל זה מכיל 3 סוגי ניתוח:
ניתוח הפקה – ניתוח בו חוקרים את היוצר ובתוך כך: שיקולים פוליטיים, כלכליים וכדומה אשר מכתיבים ליוצרים איזה מודל לייצר. כמו כן, על המפיקים להיות קשובים לקהל.
ניתוח תוכן – ניתוח של הטקסט, בו לוקחים את המוצר התקשורתי ומזקקים מתוכו את הקודים דרכם מועבר המסר. ישנם מס' סוגים של ניתוח תוכן:
ניתוח תוכן כמותי – לקיחת קריטריון אחד, בידודו ובדיקה כמה פעמים הוא חוזר על עצמו (סטטיסטיקה).
ניתוח תוכן איכותני – ניתוח מעמיק המפרק את הטקסט לגורמים תוך חילוץ משמעויות שונות מבלי לנתקן מהקשרן התרבותי.
ניתוח התקבלות – ניתוח העוסק בקהל ומנסה לבדוק את המשמעות אותה הקהל מעניק לטקסט על מנת לבדוק מה הבין ממנו. פעמים רבות נמצא כי הקהל הבין את המסר אחרת ממה שהתכוון המוען להעביר וזאת מכיוון שהקהל הוא הטרוגני וישנה חשיבות להקשר החברתי ולמטען התרבותי של כל פרט בקהל. הבחנה בין סוגי תרבויות:
תרבות גבוהה (אליטיסטית) – המעמד השולט מחליט איזה תוצרים מהווים תרבות גבוהה.
מדובר בטקסט קאנוני הנכתב ע"י המעמד השולט כאשר מטרתו הינה לשמר את אותה התרבות. על מנת להבין את הטקסטים הללו יש צורך בהשכלה.
תרבות עממית – תרבות הנוצרת מתוך העם, מדובר במשהו אותנטי, כאשר יוצרי התרבות הזו הינם חובבנים (למשל מימונה).
תרבות פופולארית – כאשר לתרבות העממית נוסף מימד של מקצוענות, מכונה תרבות זו "תרבות פופולארית" (למשל, זמרות כמו עופרה חזה ושושנה דמארי, אשר לקחו את המוזיקה התימנית וחשפו אותה לקהל רחב יותר. כנ"ל לגבי חשיפת המוזיקה האתיופית ע"י עידן רייכל).
תרבות המונית – תרבות מיוצרת באופן תעשייתי, מדובר בבידור המיוצר ע"פ נוסחה מסוימת ומופץ ברבים.
עם הזמן, הגבולות בין סוגי התרבויות הטשטשו, ונוצר מצב של "פילהרמונית בג'ינס", כלומר, תרבות גבוהה לעממי. בעידן של היום, בעקבות כל מיני שינויים, ישנה הטשטשות של הגבולות, וכל סוגי התרבויות מתערבבים האחד בשני.
העידן הפוסט מודרני – תהליך אשר החל בשנות ה-80, הבא לשלול את עידן המודרניות (אשר מדבר על נרטיבים גדולים ודיכוטומיות). בעידן זה אין קול אחד אלא הרבה קולות והרבה נקודות מבט. כמו כן יש הרבה דימויים וייצוגים, הגבולות בין הדמיון למציאות מיטשטשים ולכן אין דבר שהוא מחוץ לטקסט. המציאות למעשה מיוצגת ע"י דימויים וסמלים.
פרק זה מתבסס על שתי גישות עיקריות:
גישת השימושים והסיפוקים – ע"פ גישה זו, לקהל יש כוח ויכולת להשתמש בטקסט כרצונו ע"פ צרכיו, שימושיו וסיפוקיו.
הגישה הביקורתית – ע"פ גישה זו, לתכנים המועברים ע"י המפיקים, יש הרבה מאוד  כוח, וברגע שנחשפנו אליהם, גם הושפענו מהם. מדובר בתהליך חד כיווני בו הקהל מצטיין כקרבן אשר אינו יכול להתחמק ממסרי התקשורת.
ליבס משתמשת בשתי מטאפורות על מנת להסביר את חקר התרבות:
דג במים – מושג המתאים לחברה מסורתית, ע"פ מושג זה, הקהילה היא דבר סגור שכולם לוקחים בה חלק. המים משולים לתרבות ואילו הדג משול לבני האדם: התרבות עוטםת אותנו וטבועה בנו ברמה כזו שאנו כבר רגילים אליה ולכן לא מרגישים בה.
ארגז כלים – לטענת ליבס, בכל תרבות יש "ארגז כלים" המשמש כמאגר משתנה של סמלים, דימויים, סיפורים, טקסים, התנהגויות, נורמות, מנהגים וכדומה. בני התרבות עושים שימוש בארגז כלים זה בחיי היומיום ויוצרים מכך אסטרטגיות פעולה.
למעשה, התקשורת היא זו שמציגה עבורנו את ארגז הכלים. אסטרטגיות פעולה – ארגון של הפעולות השונות של הפרט לשם השגת יעדיו. לכל חברה ולכל תרבות יש "ארגז כלים" – מאגר דינאמי, אשר בין היתר מכיל נורמות וערכים. "ארגז הכלים" מהווה מעין קביעה תרבותית, כאשר לכל חברה יש מאגד של סמלים מקובלים, נורמות, נרטיבים, סיפורים וכדומה, וממנו החברה מגבשת לעצמה נורמות וערכים, המהווים בסיס לשאיבת אסטרטגיות הפעולה של כל אחד ואחד באופן אישי. אסטרטגיות הפעולה משתנות בין אנשים ובין סיטואציות, כאשר –