סיכום קורס במבוא
לתקשורת המונים בישראל פרק 3- מושגים ומודלים של תקשורת ההמונים:
מושגים:4 מאפיינים של תקשורת ההמונים:
תהליך התקשורת- מדובר על המסר שמגיע מהמוען לקהל/אופי היחסים שבין מוסד התקשורת לקהל ההמונים.
המוענים מעבירים את המסר (תוכן סטנדרטי) לקהל אשר מתפקד כנמען. אופי הקשר שבין המוענים לקהל הינו חד כיווני, חד צדדי ובלתי אישי. כלומר, המסר מכוון ומופץ לקהל גדול (שמורכב ממספר רב של אנשים אנונימים) ולא לאדם אחד ספציפי. בין המוען לנמען ישנו מרחק גדול מאוד בנוגע לתחומים הפיזיים והחברתיים, היחסים ביניהם אינם סימטריים (כלומר יחסי הכוחות אינם שווים/ אין איזון), מכיוון שלמוען יש בדרך כלל יותר סמכות, יוקרה ומומחיות מאשר לנמען, ולעיתים קרובות המוען יהיה יותר מחושב ומניפולטיבי בכוונת תחילה. אופי הקשר אינו מוסרי, כי אין בו מחוייבות הדדית ואינו מתבסס על שירות מובטח או מבוקש בחוזה כתוב בין הצדדים, בנוסף היחסים שביניהם מאופיינים גם על בסיס חישוב כלכלי מצדם של המוענים וזהים לאלה של כשוק פתוח. קהל ההמונים (הנמענים)- מדובר בקהל גדול שמורכב ממספר רב של אנשים.
הקהל מוגבל ותחום בין גבולות שאפשר להבחין בהם רק במרחב מסוים. עם זאת, הוא זמני ורק לעיתים נדירות הוא נוצר מחדש בהרכב זהה. יתכן שיש בו רמה גבוהה של הזדהות, אבל בדרך כלל אין מבנה או סדר בהרכבו המוסרי והחברתי. מאפייני הקהל: מורכב ממספרים גדולים של נמענים מכיוון שתקשורת ההמונים אינה מועברת רק במקום ספציפי, והיא ניתנת לצריכה במקומות רבים. הקהל הינו הטרוגני ואינטראקטיבי, והוא מפוזר על שטח רחב. כלומר, צרכני תקשורת יכולים להיות מאוד שונים אלו מאלו (גברים, נשים, ילדים, וכו') מאחר והמסר של תקשורת ההמונים מגיע למרחקים. נמענים אלו אינם בהכרח קהל יעד מוגדר וידוע מראש של טקסט תקשורתי מסוים. בנוסף, צרכני קהל תקשורת ההמונים הינם אנונימים מאחר שהם צורכים את המסר בהקשרים שונים ואינם נתקלים זה בזה. מדובר בקהל נמענים לא מאורגן ופאסיבי, בקהל שאינו פועל למען עצמו והוא מושא לניהול או למניפולציות שונות של מוסדות התקשורת. מוסד התקשורת (המוענים)- בא לידיי ביטוי לעיתים קרובות בארגון עצמו או לחילופין כאיש תקשורת מקצועי שאותו הארגון מעסיק (למשל: עיתונאי, בדרן וכו').
מדובר במסגרת שמארגנת את התקשורת. כלומר, זוהי מסגרת שמקשרת בתוכה את כל אמצעי התקשורת (למרות הטכנולוגיות המשתנות), ומטרתה היא להפיק ולהפיץ מסרים בעלי תוכן סימלי. כמו כן, אמצעי התקשורת פועלים בתוך 'הזירה הציבורית' ובכך הם נתונים לרגולציה (כלומר להסדרה של פעילויות שונות במדינה באמצעות חוקים ורשויות / פיקוח מוסדי) וגם לבקרה עצמית. בנוסף, כל המוסדות עובדים בהרמוניה מסוימת האחד עם השני, וצורת האירגון נקבעת לפי שיקולים מקצועיים ובירוקרטיים. חשוב לציין כי השתתפותם כמוען או כנמען נעשית אך ורק מרצון ולא מתוך כפייה.
התוכן שמועבר בתקשורת ההמונים/תרבות ההמונים- לתוכן המועבר בתקשורת ההמונים ישנם מס' מאפיינים. ראשית, המסר/התוכן הסמלי מאופיין בהומוגניות, כלומר נעשה בו שימוש חוזר ואותו המסר מיוצר ומופץ בדרכים זהות. בעקבות כך, המסר איבד ממקוריותו או מייחודו וזאת מכיוון שהוא מיוצר באופן מסחרי / קולקטיבי. שנית, אופן השיווק המסחרי בעצם הפך את התוכן/המסר לסחורה שמטרתה היא רווח והיא נבדלת מן התוכן הסמלי אשר מבוסס על תקשורת אישית יותר בין בני האדם. התוכן אשר מאפיין את תרבות ההמונים הוא תוצר של תכנים רבים. מקורו בתערובת מגוונת מאוד של סיפורים, דימויים, מידע, רעיונות, בידור ומופעי ראווה. יחד עם זאת, המושג 'תרבות ההמונים' התייחס בעיקר לאורחות וסגנונות החיים של הרוב. מסיבה זו, מושג זה קיבל קונוטציה מזלזלת בעיקר בגלל שהוא יוחס להעדפות תרבותיות של קהלים אשר נחשבו 'פשוטים', במילים אחרות התוכן של תרבות ההמונים נחשב לתוכן לא אליטיסטי.
כיום, תפיסה זו אינה משקפת את המציאות, היא נתפסת כמיושנת, וזאת  מכיוון שהתוכן כיום פונה לכולם ללא הבדל מעמדי.
הווה אומר, התוכן שמועבר מאופיין כלא מסורתי ולא אליטיסטי- תוכן סטנדרטי אשר מכוון לכלל האוכלוסיה, כלומר 'תרבות פופולרית'. מודלים תקשורתיים:
מהו מודל?
מודל הוא מבנה סכמטי מופשט שמתאר תהליך או תופעה שחוזרים על עצמם. ייצוג כזה מאפשר להצביע על מרכיבים מרכזיים בתופעה הנחקרת ולהציג מערך של קשרים ביניהם.מודל יכול להיות בעל מבנה גופי, ציורי או תיאורטי. ישנם 3 מודלים ליניאריים/קוויים- שמציגים את תהליך התקשורת באופן חד-כיווני. לאסוול (1948)- שנחשב למודל הראשוני והבסיסי בחקר התקשורת מתאר תהליך תקשורתי באמצעות השאלה:
"מי אומר>מה>באיזה אמצעי/ערוץ>למי>ועם איזו השפעה". כלומר, במודל זה אנחנו מדברים על תהליך תקשורתי שהוא למעשה תהליך קווי וחד כיווני. מודל לאסוול שם דגש על המוען שהוא היוזם והשולט בתהליך התקשורת. מטרת המוען היא להשיג השפעה מתוכננת ומיידית על הנמען, כאשר זה נתפס כפאסיבי בעת קליטת המסר ובפעילותו המיידית. לפיכך, מודל זה אינו מאפשר משוב למוען מצידו של הנמען. נקודת המוצא של מודל לאסוול היא שכל הנמענים חשופים לכל מסריו של המוען, והנמענים מושפעים מכך בצורה אחידה/ ישירה וחזקה מאוד. בנוסף, מודל זה תופס את תקשורת ההמונים ככלי יעיל שנמצא בידי המוען וככזה שבאמצעותו המוען יכול להשפיע על הנמענים.
שאנון- ויבר (1949)- מבחין בתהליך התקשורת ובמרכיבים שעלולים לשבש או לחסום את פעולת התקשורת-העברת המסר. זהו מודל טכני שמדגיש את הרכיבים הטכניים הנדרשים להעברת המסר ואת מצבי הצבירה השונים שהמסר עובר כשהוא מיתרגם לאותות המשודרים בערוץ תקשורתי. מודל זה שם דגש בעיקר על ההיבט הטכנולוגי של תהליך התקשורת. גורם ה"רעש" הוא בעיה טכנית בהעברת המסר בין המוען לנמען כי הוא יכול לגורם לפער בין מה ששיגר המוען לבין מה שקלט הנמען.(כמו אנטנה שבורה/שיבושים בקליטה לווינית).התהליך ניראה כך:המסר של המוען>עובר קידוד לסימנים ולאותות>שניתן לשדרם באמצעות משדר(מכשיר) >האות שנשלח נקלט על ידי מקלט> שמתרגם לנמען את האות בחזרה למסר .
לדעת כמושג:מודל ההעברה- נכלל בתוך הקטגוריה של המודלים הלינארים, כאשר במודל ההעברה אנחנו מדברים על תהליך תקשורתי שהוא למעשה הרחבה של המודלים הקוויים (כגון: לאסוול, שאנון וויבר). ההרחבה באה לידיי ביטוי בכמה מובנים, ובמודל הזה אנחנו שמים דגש על העברת התוכן/המסר בצורה היעילה ביותר ובדרך הטובה ביותר. הכוונה היא לכך, שלא מדובר במוען אחד ויחיד שיוזם את תהליך התקשורת, מחליט על המסר ומפעיל את הנמענים, אלא מדובר על מגוון רחב של אירועים וקולות אשר נשמעים בחברה, ומתוך המידע הזה העיתונאי (שהוא בעצם זה שמפיץ את המסרים/ המתווך)  בוחר איזה מידע להעביר אל הנמענים. כלומר, איש התקשורת נתפס במודל זה, לא כיוזם המסר אלא כגורם שמקשר ומקל על העברת המידע ותוכנו אל הנמענים. איש התקשורת הוא המומחה, ובזכות ידיעותיו הבקיאות בתוכן הוא יכול להעביר לנמענים את המסר/התוכן בדרך היעילה והטובה ביותר. חשוב לציין, שבמודל ההעברה, גם התפיסה של הנמענים משתנה. ברוב המודלים הקוויים הנמענים נתפסים כפאסיביים ואחידים וככאלה שנתונים להשפעה ישירה ומיידית, ובמודל ההעברה הנמענים נתפסים כאקטיבים ולא נתונים להשפעה. זאת מכיוון, שהמסר שמפיץ איש התקשורת כפוף ונתון לאינטרסים ולרצונות של הקהל (הנמענים). כמו כן, שביעות הרצון של הנמענים היא גורם שיש להתחשב בו בעת בחירת התכנים והעברתם מכיוון שהיא משמשת כמדד להבטחה של התהליך התקשורתי. לסיכום המודלים:
מאפיינים משותפים- הפצה רחבה, תהליך חד סטרי, תפיסת ההמון/הקהל כהטרוגני ולא מאורגן. ההבדלים: לאסוול- דגש על המוען. שאנון-ויבר- דגש על הרכיבים הטכניים ומצבי הצבירה. ההעברה- דגש על העברת התוכן בצורה היעילה ביותר. השוני בין המודל של לאסוול למודל ההעברה- מודל ההעברה שונה מהמודל הבסיסי של לאסול באופן שבו הנמענים מושפעים מהמסר. תופס את המסר ככזה שתוכנו מושפע מן האינטרסים והרצונות של הקהל, והנמענים הם אלו שמשפיעים על תהליך התקשורת. לפיכך, המסר שמגיע לנמענים הוא באמצעות איש התקשורת, שמסריו מושפעים מן הקולות בחברה, הנמענים נתפסים כאקטיבים ולא נתונים להשפעה. בניגוד למודל של לאסוול שתופס את המסר ככלי מניפולטיבי ומתוכנן בידיו של המוען בלבד. המוען נתפס ככזה שלא מתחשב ברצונות של הנמענים אשר נתפסים כפאסיבים ואחידים בעת קבלת המסר, וכמו כן מושפעים ממנו בצורה אחידה, ישירה ומיידית .
3 מודלים חלופיים (מופיע כהיגד)-