מושגי יסוד של הקורס- רלוונטים לכל היחידות:
לאומיות-תופעה של תחושת זהות משותפת ושייכות- זיקה לעם/לשטח ותרבות. שאיפה לריבונות עם מאפיינים משותפים, כמו: דת, מסורת ומיתוסים.
2 גישות לניתוח לאומיות-1.הגישה הפרימודיאלית-תפיסה ישנה שלפיה ההיסטוריה של האנשים בעבר מהוויים בסיס לקיומן של אומות  מודרניות ויוצרות את הלאום בהווה שנובע ונבנה עקב שורשים אתניים, כמו: ערכים וזכרונות ומיתוסים מוקדמים. גישה זו תופסת את הלאומיות בכמה היבטים שונים נוספים, כגון: הבחנה בין פרימורדיאליות שבבסיס הזהות האתנית שלה עומד יסוד ביולוגי, או פרימורדיאליות תרבותית, שבה הזהות הלאומית היא תוצר של זהויות תרבותיות, לשוניות, דתיות וכו'. תפקידה של התקשורת היא להתמיד בהפצתם של אותם זכרונות, סמלים, ערכים, ומיתוסים  שמהווים כגרעין מרכזי לצמיחתה ולשמירתה של לאומיות של אומה. כמו כן, תפקידה לסייע בשימור וביצירת ההמשכיות של מסורות אשר מגולמות בקשרים היסטוריים של אומה, ובכך בעצם לשמר את הלכידות החברתית.
2 .הגישה המודרניסטית-תפיסה חדשה שלפיה קינון של זהות לאומית נרקמת בהווה על בסיס סיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על העבר. גישה זו טוענת שההיסטוריה היא תרבות מדומיינת, לא חשוב אם היא אמיתית או לא- הדגש הוא על הסיפור בהווה.בתוך גישה זו, יש לאמצ"ת תפקיד מרכזי וחשוב בהבניית לאומיות. היא עוזרת לספר לנו את הסיפורים על עצמינו ולהעביר אותם הלאה.
תפקידה ליצור את הקשר הזה בין האנשים 'לסיפורים' בזמן הווה ולהפיצם. כלומר מה שמקשר בין התקשורת, הלאומיות וישראל הינה רקע תאוריטי שמספרים בזמן הווהß שעובר לציבור דרך התקשורתßשיוצר לכידות חברתיתß שבונה אומה ומביא ללאומיות מודרנית.
תיאוריות נוספות של חוקרים שונים לתופעה הראשונית של לאומיות מודרנית- מדובר ביכולת של אמצ"ת לגשר על מרחק ומרחב.
ארנסט גלנר-מדבר על תודעה ותקשורת:טוען שלאומיות היא תופעה שהאדם יצר ולא התקשורת.טוען שהאדם משתמש ב-2 אמצעים לכך
1 .בתודעה משותפת: הסכמה משותפת שמסכימים שיש עליה מכנה משותף. 2.בתקשורת המונים:מכיוון שתופעת הלאומיות היא מודרנית כמו תופעות אחרות (תיעוש, חילון),אנשים מתחילים לדעת קרוא וכתוב, וכולם יודעים ויכולים לצרוך אמצ"ת המונים ולהנחיל תודעה לאומית.
אפשר לא רק לספר על עצמם אלא לכתוב על עצמם ושלוח למרחקים גדולים זאת. גלנר מדמה את תופעת הלאומיות לאירוע היסטורי. קארל דויטש-טוען שהתרבות שמועברת בתקשורת היא חיונית ומסייעת ליצירה של לאומיות, על ידי הצגת סמלים וזכרונות משותפים שממחישים היסטוריה משותפת בהווה.
מייקל בילינג:לאומיות נבנית בדברים הבנאלים והיום יומיים בחברה, כמו מהדורה מרכזית של 20:00 בערב. זה מובן מאליו ולא סיפור שמספרים. בנדיקט אנדרסון:מדגיש את התרומה של הכלכלה הקפיטליסטית להיסטוריה, שמטרתה לייצר צרכים מובחנים ולהתפשט ג"ג. התקשורת מתרחבת כתוצאה מן הכלכלה החדשה שנוצרה ומאפשרת לאנשים לדמיין את עצמם כלאום. שתי אנשים בקצוות העולם יכולים לקרוא YNET. לפיו, התקשורת היא שיוצרת ומפיצה תודעה משותפת לקהילות שונות ובכך יוצרת אותם. בהמשך הוא טבע את המושג 'קהילה מדומיינת'- קהילה תודעתית שהחברים בה חולקים תחושת שייכות לקבוצה מסוימת. אינם מכירים אחד את השני והקהילה מתאפיינת בתחושת סולידריות של רגשות של הזדהות ואחדות המבוססת על שיתוף אינטרסים, והיסטוריה משותפת ולאמצ"ת יש תפקיד מרכזי בהיווצרותה- מספקת חוויות משותפות, מפיצה את אותם הסמלים,הדימויים, הטקסים והאירועים אשר מהווים כבסיס למכנה משותף לכל חברי הקהילה.
(קישור לעידן המונופול של ערוץ 1). הבנייה של קהילה מדומיינת-באה לידי ביטוי באמצעות 2 מאפיינים המקשרים בין תקשורת ולאומיות:
1 .היבט טקסי/ריטואלי (אנדרסון)- מבטא את הפעולה עצמה.קריאת עיתון היא טקס שמבוצע ע"י מליוני אנשים ברחבי העולם , כל אחד רוכש את העיתון וקורא אותו כאינדיבידואל,אך במקביל אליו יש מליונים נוספים שמבצעים את אותה פעולה-כולם צורכים אותה תקשורת. 2.הפן התוכני (בילינג)-הנרטיב-מבטא את משמעות הפעולה והשלכותיה- האינדיבידואל נחשף לאותו תוכן אליו נחשפים מליוני אנשים באותו יום,לאותו מידע ולאותן השפעות אליהם חשופים כל השאר.
לסיכום-שני ההיבטים תורמים ומחזקים אחד את השני ויחד יוצרים קהילה מדומיינת,בעוד שהתקשורת מציגה את הפרטים ובכך מסייעת לנו להגדיר מי "אנחנו" ומי "האחר" השונה מאיתנו.
תופעת הגלובליזציה-משהו כלל עולמי ,שובר גבולות וצריכת תוכן משותף ובו-זמני. מתאפיינת פעמים רבות בסטנדרטיזציה באחידות , בהומוגניות, ופעמים רבות נוצרת תופעה שלילת המכונה אימפריאליזם תרבותיתקשורתי-השתלטות התרבות האימפריאליסטית (אמריקאית לרוב) על שאר חלקי העולם בעיקר ע"ח התרבות המקומית ולעיתים עד כדי הסתה אך פעמים רבות גם ניתן למצוא שילוב בין אלמנטים גלובליים לאלמנטים מקומיים. מתבטאת בהתאמת הז'אנרים הגלובאלים לתרבות המקומית (מקדונלדס פלאפל).
פה התקשורת נתפסת לא ככלי חינוכי אלא ככלי בידורי.הפוליטיקה מתה, הקפיטליזם השתלט על התקשורת והיא מפסיקה לחזק ערכים לאומיים קולקטיביים ומחזקת ערכים קולקטיביים של אינדיבידואליזם. מצד אחד התקשורת נותנת לי את מה שמדבר אליי כפרט אך מצד שני ההומוגניזציה הופכת אותנו לפריטים בפס ייצור ומנסים לבדר אותנו ולעניין אותנו בצורה שתתפוס כמה שיותר אנשים. כור היתוך-הומוגניות.
תפיסה של מודל בו כל האנשים אותו הדבר, ההיפך מרב- תרבותיות. קיטוע- דה מאסיפיקציה, בידול, רב-תרבותיות. דמוקרטיזציה- מעבר לממשלת דמוקרטיה.דמוניזציה- הפיכה ללא אנושי, שטני.
תרומת העיתונות המודפסת ללאומיות מודרנית(יצירת ציבור של קוראים)- לפי אנדרסון, שטבע את המושג 'קהילה מדומיינת' ככזו שמתפתחת בתודעה ולפי בילינג מבחינת הפן התוכני- העיתונות הבנתה את הנרטיב (אמת) של אותה קהילה מסוימת וסיפרה את סיפורה בקרב הציבור- יצרה תחושה של אחדות ושייכות של אנשים לקהילה מסוימת. היא חידדה את מאפייניה המשותפים והדגישה את קשריה עם אחרים. בכך העיתונות סייעה לאנשים להגדיר את עצמם להשתייך לקהילה מסוימת ולפיכך תרמה לעלייתה של שפת לאום. כמו כן, השפה הכתובה עד כה, הייתה השפה הלטינית שאותה לא כולם ידעו לדבר, אלא בשפות מדוברות אחרות. כתוצאה מכך, העיתונות מסייעת בהפיכת השפה המדוברת-לטינית, לשפה כתובה והשינוי הזה שבו השפה תורגמה לקריאה, אפשר ליצור קהילה של קוראים ובכך תרצה להיווצרותה של קבוצת לאום. השפה הופכת לכלי להגדרת הקולקטיב, ויוצרת את התרבות, כי יש להם מכנה משותף, דוברי אותה שפה שיודעים לקרוא ואף קוראים את אותו הדבר. השפה מגדירה נורמות חברתיות וגם קשורה לכוח ועוצמה, כי מסייעת לאליטה בהנחלת תפיסות הגמוניות והשלכתן על החברה- היא מבטאת גבולות של שייכות או אי שייכות לקבוצה מסוימת שחולקת תודעה משותפת ובהמשך מסייעת לגיבוש תודעה. מאפיין נוסף,שהעיתונות מסייעת גם לחיזוק משטרים של שלטון, בעקבות  התודעה הלאומית שעולה שמעניקה תחושה שיש לפרט סדר יום משותף עם כלל הציבור ויוצר מכנה משותף בין האנשים. 'סדר יום' בא לידיי ביטוי מבחינת תכנון הפעולות של האדם במשך היום וגם מבחינת האג'נדה שלו. מבחינת ההיבט הטקסי- הפעולה עצמה של קניית העיתון וכולם צורכים את אותה התקשורת, ומבחינת התוכן- הצגת נרטיב בעיתון. העיתונות המודפסת הפיצה תרבות, מידע ואמונות ויצרה שיח תקשורתי. מהפך נוסף הוא באמצעות עיתונות מסחרית/מפלגתית- כאשר העיתונות עוברת תהליך של שינוי, והיא הופכת להיות מעיתונות מפלגתית למסחרית.
תפקידה של העיתונות המפלגתית היא לפנות לקהל ספציפי, לשכנעו, ליצור דעת קהל ולחזק את עמדותיו הפוליטיים, בניגוד לתפקידה של העיתונות המסחרית שמטרתה היא להיות עסק כלכלי שמונע מרווח ופונה למכנה המשותף הגדול ביותר של הציבור. השינוי תרם ליצירת ציבור של קוראים גדול עוד יותר, בכך שהם נחשפו לתכנים חדשים (גם פוליטים) וכך בעצם העיתונות יצרה "שיח של רטוריקה של אובייקטיביות"- הכוונה היא שתקשורת לא יכולה להיות אובייקטיבית כי היא עסק שרוצה רק להרוויח, ובשל ההכרה בקושי זה העיתונות המסחרית מפתחת כלים מקצועיים, שתפקידם בין היתר לעשות הפרדה בכתבה בין דעה לבין ידיעה. זהו תפקיד מרכזי וחשוב מאוד בשיח הפוליטי אשר בהמשך צמחה בעקבותיו- האתיקה העיתונאית.
ייחודיות הלאומיות היהודית ותרומת העיתונות- מה שמאפיין את הייחודיות במקרה הלאומי יהודי הוא הניגודיות אל מול המקרה הלאומי עולמי-בשל גורמים תרבותיים והיסטורים שמאפיינים כל אחד מן העמים. אחד הגורמים שמייחדים את הלאומיות היהודית מתבטא באלמנט 'השפה'.
מבחינה תרבותית- במקרה היהודי השפה המדוברת הייתה גם השפה הכתובה בעיתון- התקשורת לא תירגמה את השפה הכתובה למדוברת ובכך איפשרה תקשורת יומיומית, בניגוד למקרה הלאומי עולמי שבו השפה המדוברת הייתה הלטינית שלא כולם ידעו לדבר או לקרוא אותה.
התקשורת הייתה צריכה לתרגם שפות מקומיות/שונות אחרות לעיתון בכדי לאפשר תקשורת יומיומית.  מאפיין נוסף היסטורי קשור בגבולות הטריטוריים של לאומיות זו. כלומר, בניגוד ללאומיות העולמית, הלאומיות היהודית הייתה