מושגים ליחידה  1 – מבוא.
אינטרוספקציה- אינטרו- פנימה, ספקציה- הסתכלות. יש שתי שיטות לעריכת מחקר, אחת מהן היא האינטרוספקציה והיא שיטה ייחודית למדע הפסיכולוגיה. בשיטה זאת הבדקים מתבקשים "להסתכל" אל תוך עולמם הפנימי ולדווח על רגשות, חוויות ותחושות בעת ביצוע מטלה או פעולה כלשהי.
סטרוקטורליזם-  מונח שהציע טיצ'נר המצביע על מטרתה העיקרית של האסכולה – לאתר ולזהות מבנים מנטאליים. אבות האסכולה הם טיצ'נר ו-וונדט. במבנה המנטאלי הכוונה למבנה החוויה המודעת. הפסיכולוג הסטרוקטורליסטי מתמקד בעיקר באופן חוויתן של פעולות פיזיולוגיות שונות ע"י הפרט כאינדבדואל. מושא המחקר הפסיכולוגי הוא החוויה הסובייקטיבית.
הסטרוקטורליסטיים חיפשו את היחידות הקטנות המרכיבות את החוויה הסובייקטיבית. הם הניחו שכפי שהכימאי לומד את תכונות החומרים ע"י פירוקם למרכיביהם, כך גם יוכל הפסיכולוג לעימות על מהות התפיסות ע"י פירוקן למרכיביהן החווייתיים היסודיים. טיצ'נר זיהה שלוש קטגוריות של מרכיבים: (1) תחושות (2) רגשות (3) ודימויים. איתור מרכיבים אלה יכול להיעשות באמצעות טכניקת האינטרוספקציה, שכן החוויה נתפסת באופן הטוב ביותר על ידי האדם החווה אותה. הם ביקשו למצוא את החוקים הכלליים המשותפים לכלל בני האדם ולא שמו את הדגש על מקורות השוני. תרומתם הייתה עצומה –  לראשונה הוגדרה מושא מחקר – החוויה המודעת, ולראשונה הוגדרה שיטת המחקר – האינטרוספקציה. הם הקימו עליהם מתנגדים ומבקרים רבים שמשורותיהם צמחו הפונקציונליסטים, הביהייביוריסטים והגשטאלט.
פונקציונליזם-  הפונקציונליסטים חקרו את  התודעה, לא מנקודת הראות של מבנה או אלמנטים אלא כמצבור של פעילויות המובילות לתוצאות מעשיות בעולם המציאות.
וויליאם ג'יימס היה מראשוני הפונקציונליסטים. הוא טען  שבמחקר הפסיכולוגי יש לשים פחות דגש על ניתוח התודעה למרכביה ובמקום זאת יש להתרכז בחקר תהליכי התודעה. התודעה היא איננה סטטית, אלא חלה בה זרימה מתמדת. ג'יימס התרכז בפונקציות שממלאות התופעות המודעות בהסתגלות האדם לסביבה. ג'יימס טען כי התהליכים המנטאליים הם פעילויות המובילות לתוצאות מעשיות אשר באות לידי ביטוי בהתנהגותו של האדם בפועל. חשיבות הגישה הייתה בקריאתה לבדוק את ההתנהגות. הפונקציונליזם הרחיב את הטווח של הפסיכולוגיה המדעית גם לעבר הפסיכולוגיה היישומית. הפונקציונליזם שאל בעצם – "מה תפקידה של התודעה?" וראה בה כגורם הנמצא בשינוי מתמיד. הפונקציונליסטים חיפשו את המייחד כל פרט ופרט ביהייביוריזם- הגישה ההתנהגותית. הנחות היסוד שלה הם: פסיכולוגיה אובייקטיבית – מדע של התנהגות, העוסק אך ורק בהתנהגות הניתנת לתצפית שאפשר לתארה אובייקטיבית במונחי גירוי ותגובה (ווטסון 1913). הגישה הביהביוריסטית מושפעת ממחקרים של ת'ורנדייק בארה"ב ופבלוב על בעלי חיים שנערכו בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. הנחת היסוד שלהם הייתה שההתנהגות האנושית ככלל מושתתת על אותם עקרונות היסוד שעליהם מושתתת התנהגות בעלי החיים. הנחה זו פתחה בפניהם אפשרויות מחקר אינסופיות משום שעתה הם יכלו לחקור התנהגות של בעלי חיים ולהסיק מסקנות לגבי בני אדם. פבלוב בעצם הראה כי ההתנהגות מבוססת על עקרונות פיזיולוגיים, והוא הוכיח שאפשר לחקור התנהגות בשיטות מעבדה אובייקטיביות. ת'ורנדייק ופבלוב היו האבות הרוחניים של ווטסון מייסד הגישה הביהביוריסטית. לדעת הביהביוריסטים על המחקר הפסיכולוגי להתרכז בחקר ההתנהגות בלבד בשביל להסביר תופעה מורכבת יש לחפש את האלמנטים הפשוטים המרכיבים אותה.  הדמות המובילה בביהייביוריזם בארצות הברית היה סקינר שעסק בעיקר בחקר למידת ההתנהגות בחיי היום יום. הוא פיתח תוכניות בקרה ושליטה על התנהגויות של בעלי חיים ובני אדם.
גשטלט-– אסכולה שצמחה בגרמניה ובראשה מקס ורטהיימר. זוהי האסכולה התבניתית. משפט המפתח של הגשטאלט הוא: "השלם הוא יותר מסכום חלקיו". כלומר, שפירוק תבנית כלשהי לחלקיה אינו מסייע להבנת התבנית כולה. את החוויה המיידית אין להבין על סמך האלמנטים הפשוטים שכביכול מרכיבים אותה. טענתם של הגשטאלט היא כי אין טעם בפירוק תהליכים מנטלים למרכיביהם, כיוון שהתהליך המנטאלי הוא יותר מצירוף פשטני של מרכיביו, כלומר, הנקודה המרכזית של אנשי הגשטאלט הייתה שהחוויה תלויה ביחסי הגומלין שבין האלמנטים ואינה תוצר פשוט של צירופם יחדיו. פסיכואנליזה-  את המונח פסיכואנליזה טבע זיגמונד פרוייד. היא שונה משאר הגישות בפסיכולוגיה.  היא לא נולדה בתוך הפסיכולוגיה אלא  התפתחה במקביל לגישות האחרות. במחקריו על האישיות והפרעותיה היה רחוק פרוייד מאד מהפסיכולוגיה האקדמית ומעבודותיה.
הפסיכואנליזה הייתה שונה מהגישות האחרות במטרותיה, בתחומי העניין שלה ובשיטות המחקר שהציעה. מטרתה הייתה ליצור שיטת טיפול בהפרות התנהגות באמצעות תצפית קלינית כלומר תוך טיפול אישי באנשים ולא באמצעות ניסוי מעבדתי מבוקר. מושא העניין שלה הוא מבנה האישיות והפרעותיה, ושיטת המחקר שהיא מציעה היא התצפית הקלינית. פרוייד פיתח את מושג הלא מודע. הוא טען כי הלא מודע הוא יצרי מטבעו, לא רציונאלי ומורכב מדחפים חזקים שבמידה רבה שולטים בהתנהגותנו. תפיסתו של פרוייד את אישיות האדם כייצרית וכמינית מטבעה, וכמונעת ע"י דחפים מולדים, חוללה מהפכה בחברה המערבית במאה העשרים. הפסיכואנליזה תמכה בזרם הנפשי של הפסיכיאטריה, היא חיפשה את הסיבות להפרעות ההתנהגות בנפש. פרוייד פתח פתח להבנת אישיות האדם והבנת האדם את עצמו באופן שאיש לא עשה קודם. מבחינה חברתית השתנו הנורמות המוסריות והמיניות לחלוטין.
…