שילוב עובדים בעלי מוגבלויות בשוק העבודה בישראל

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח ,
שנת הגשה 2012
מספר מילים 9182
מספר מקורות 12

תקציר העבודה

שילוב עובדים בעלי מוגבלויות בשוק העבודה תוכן עניינים
1.      מבוא
2.      מהו אדם בעל מוגבלות?
3.      מעבר ממדיניות רווחה למדיניות של זכויות אדם.
4.      סקירת החוקים הקיימים 5.      גורמים המסייעים בשילוב עובדים בעלי מוגבלויות
6 .      בחינת חסמי יישום ומשילות 7.      תמונת מצב של העסקת עובדים בעלי מוגבלויות בארץ
8 .      סיכום ודעה אישית 9.      ביבליוגרפיה על פי הסקר החברתי שנערך בישראל על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אחד מכל ארבעה ישראלים מגדיר את עצמו כאדם עם מוגבלות; אחד מכל תשעה, כאדם עם מגבולות חמורה; ואחד מכל חמישה מטפל בבן משפחה עם מוגבלות חמורה. שיעורים אלו צפויים לעלות עם הארכת תוחלת החיים, בעקות חשיפה לתאונות ולמלחמות, ובזכות ההישרדות הרבה יותר של יילודים ואנשים החולים במחלות קשות. עוד מראה הסקר החברתי כי רק המיעוט שבמיעוט נולדים עם מוגבלות (2%), ואילו מרבית המוגבלויות נרכשות במהלך החיים מבלי שניתן לנבא מראש את סיבתן. אשר על כן ההיכרות עם הנושא צריכה להיות עניינו של כל אזרח אשר טובתו האישית, המשפחתית, החברתית והמקצועית  – וטובתה של החברה הישראלית בכלל – עומדת לנגד עיניו.
לכאורה, מדינת ישראל פעולת רבות ומשקיעה משאבים וידע רב על מנת לספק מענים ראויים לאוכלוסיית האנשים עם מוגבלות בתחום החינוך, הטיפול, השיקום, הביטחון הסוציאלי ועוד. אך למרות זאת ניתן לראות כי בפתח המאה ה – 21, המוגבלות בישראל עדיין כרוכה בהשתלבות מצומצמת יותר בחברה מבחינת רמת השכלה והכנסה לנפש, מבחינת השתלבות בשוק העבודה, בחיי החברה,  התרבות והפנאי, ובנושאים כמו תנאי דיור, שימוש בטכנולוגיות ועוד. זאת למרות העובדה שתרומתם של אנשים עם מוגבלות אינה נופלת מתרומת שאר האוכלוסייה. למשל בשירות בצה"ל, ולמרות הדמיון הרב בעוצמת קשרי המשפחה שלהם המהווה את מקור התמיכה העיקרי לאזרחי החברה הישראלית בסיוע בהשתלבות. לא ייפלא, כי אנשים עם מוגבלות בישראל מודאגים ופסימיים יותר מכלל האוכלוסייה (פלדמן ובן משה, 2007). ולהם סיבה טובה לכך לא רק עקב המצב הכללי שמעו הם מתמודדים, אלא אף בעטיו של היחס אליהם של כ – 40% מהחברה הישראלית, שיעור גבוה למדי של אנשים שאינו מאמין עדיין ביכולתם להקים משפחה, לרכוש השכלה, להשתלב במקומות עבודה ועוד.
אנשים עם מוגבלויות שונות – פיזיות, חושיות, נפשיות, שכליות, קוגניטיביות ועוד – חיים בכל חברה, וזכאים להתקבל על ידה ולהשתלב בה כאזרחים בעלי זכויות שוות הראויים לכבוד עצמי ולהערכה, כבעלי יכולת לקבל החלטות ולשלוט בחייהם, וכשותפים התורמים לחברה מהידע שלהם ומכישוריהם. בישראל, כמו בארצות רבות בעולם, רבים מדי מקרב האנשים עם מוגבלות חיים עדיין בשולי ההחברה והשתלבותם היא חלקית ביותר. הסיבות לכך רבות וקשורות בעיקר להיעדר נגישות פסיכולוגית, פיזית וטכנולוגית של החברה לאנשים עם מוגבלות. כדי לתקן מציאות זו אימץ האו"ם בדצמבר
2 006 אמנה בדבר זכויות אנשים עם מוגבלות. בחודש מרס שנת 2007 חתמו על האמנה ארצות הברית ובתוכן ישראל. רוח האמנה ועקרונותיה הוכרו בישראל כעשור קודם לכן בחקיקת חוק שוויון לאנשים מוגבלות, התשנ"ח-1998, הקובע את חובת החברה הישראלית למנוע אפליה ולקדם שוויון הזדמנויות של אנשים עם מוגבלות בכל תחומי החיים, באמצעות הבטחת נגישות חברתית, פיזית, וטכנולוגית.
ואמנם, בעשור האחרון ניתן לראות בישראל פריחה של מסגרות ותכניות הפועלות לקידום ההשתלבות החברתית של אנשים עם מוגבלות בתחומי החינוך, ההשכלה, התעסוקה, התרבות, הספורט, והפנאי. חלקן נוצרו ביזמת קהילת האנשים עם מוגבלות ובני משפחותיהם, חלקן על ידי יזמים בתחום החברתי, חלקן על ידי גורמים ממשלתיים, כגון משרד הרווחה, משרד החינוך, משרד הבריאות ומשרד הביטחון, וחלקן על ידי גורמים ציבוריים, כגון המוסד לביטוח לאומי, ג'וינט ישראל וקרנות פרטיות. מרבית התכניות הן במימון ציבורי או פרטי, מלא או חלקי.
נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות, אשר הוקמה על פי חוק שוויון במטרה לקדם שוויון ולמנוע אפליה של אנשים עם מוגבלות ולעודד את השתלבותם הפעילה בחברה. אנשים עם מוגבלות הם חלק בלתי נפרד מהאוכלוסייה בישראל, מחיי היום יום שלנו וכמעט כל אחד מאתנו מכיר אדם בעל מוגבלות כזו או אחרת, אך למרות כל אלה – הנושא לא נמצא במקום גבוה בתודעה היומיומית של הציבור הישראלי, למרות שהנושא בעל חשיבות רבה ונוגע לאוכלוסייה גדולה הזקוקה להתייחסות ועזרה.