השפעת מצבים פיזיים במערכת העיכול על מטלת סטרופ צבע מילה תקציר:
בניסיון לשלב בין אפקט סטרופ – השפעה על תהליכים קוגניטיביים-  ומצבים פיזיים המשפעים על מערכת העיכול, המחקר הנוכחי בודק האם מצבים פיזיים שונים במערכת העיכול – שגורמים להפניה וריכוז האנרגיה בגוף לצרכי עיכול המזון – משפיע או לא משפיע על אפקט סטרופ אשר מעמיד את הנבדקים במצב בו הם נדרשים להתמקד בגירוי ולהתעלם ממימדים נוספים – השאלה שעומדת בבסיס מחקרנו היא האם תהליך פיזיולוגי המפנה את רוב האנרגיה בגופנו לעבר מערכת העיכול משפיע על תפקוד המערכת הקוגניטיבית- מטלת סטרופ צבע מילה?
בניסוי השתתפו 8 משתתפים גברים ונשים בגילאים שונים אשר עברו ניסוי שבודק את מהירות התגובה לצבע המילה המתאימה (תנאי תואם) או הנוגדת את צבעה (התנאי הלא תואם) בשני מצבים: כאשר קיבתם ריקה מתוכן וכאשר קיבתם מלאה מאוד (אחרי ארוחת יום שישי).
בניגוד להשערת המחקר לא נמצא אפקט משולב בין שני המשתנים שנבדקו- נמצא כי הפער בין ממוצעי זמן התגובה בין שני התנאים קטן יותר לאחר הארוחה, ולא גדול יותר כפי ששיערנו. הממצאים מציעים כי בפועל השפעת מועד הארוחה על הנבדקים הייתה משמעתית יותר עובר מנגנונים אוטומטים (הציפייה שלפני הארוחה) שתורמים להפניית הקשב לאוטומטיות התגובה בתנאי הלא תואם שגרמו לתגובות אימפולסיביות יותר וכתוצאה מזה לפער לא מספיק גדול באפקט שהתקבל. השלכות מעשיות ותיאורטיות נידונות.
מבוא:
 הכול התחיל במשרד התוכנה בו אני עובדת. כל יום אחרי ארוחת הצהריים בחדר האוכל בשעה מנהל עסקים:30 כחצי שעה – שעה אחרי האוכל, נועם שותפי למשרד היה מתמתח מול המסך מפהק מספר פעמיים,ומציין כי "אין לו כוח לזוז או לחשוב" בדרך כלל זה היה מסתכם בתנומה קלה ועיתים רחוקות בשינה של ממש… תופעה זו ידועה ומוכרת לרובנו המוחלט.
אוכל בזמנים מסוימים ובכמויות מסוימות גורם לעייפות. הרבה חומר מחקרי יש בנושא זה, אנחנו בחרנו לחקור האם קיים הבדל באפקט סטרופ בין שני מצבים פיזיים: לפני ארוחה גדולה,  או מיד אחריה -כחצי שעה לסיומה? אפקט סטרופ משלב בין קריאת מילים להבחנה בצבעים (שיום הצבעים).
הרעיון הוא צירוף שני הגירויים כאשר המילה לא מתואמת לצבע שבו היא כתובה. (Mecleod 1986) אפקט סטרופ בוחן את ההשפעה של התערבות הגירויים- צבע וקריאת שם הצבע, שני גירויים מוצגים בו זמנית ושני מסלולים פועלים בו זמנית, התגובה החזקה היא קריאת מילים שמפריעה לתגובה החלשה יותר שהיא אמירת שם הצבע בקול רם.
אנשים רגילים יותר לקריאת מילים מאשר לזיהוי צבעם של המילים.
קריאת המילה מפריעה למשתתף כאשר הוא מתבקש לומר את שם הצבע שבו כתובה המילה, והמילה עצמה היא שם של צבע אחר. לכן נדרש לו זמן רב יותר לציין את שם הצבע.
–