יהודה ורומא – 10212 – כל הממני"ם בעבודה זו יוצגו כל הממני"ם של הקורס "יהודה ורומא", הכולל את יחסי יהודה ורומא מתקופת כיבוש יהודה ע"י פומפיוס, ועד לתקופת "רבי". כל הממני"ם קיבלו ציונים גבוהים מ-90 נקודות ממ"ן 11
שאלה 1
את סקירתי על המאבק בין בית אנטיפטרוס אבנה מארבע נקודות מבט: בית חשמונאי, בית אנטיפטרוס, יחס הרומאים אליהם, יחס העם אליהם ויחסו של יוסף בין מתתיהו (להלן י') אליהם. ציר הסקירה יהיה כרונולוגי.
שאלת החקר שלי היא : האם נגזר על בית חשמונאי להפסיד במאבק על המלוכה מול בית אנטיפס?
א.      לאחר מות שלומציון מתפתח מאבק על המלוכה בין שני הבנים שלה ושל אלכסנדר ינאי על המלוכה הורקנוס עם אנטיפטרוס כעוזרו הבכיר, מול הבן השני אריסטובלוס. בעוד שני הבנים נלחמים זה בזה, מתקרב לגבולות הארץ פומפיוס ושניהם מבקשים שיכריע ביניהם למי תהיה המלוכה. לפני פומפיוס מתיצבת גם משלחת מן העם, אשר מבקשת שהשלטון ביהודה יילקח משני הבנים ויימסר לכוהנים.
פומפיוס דורש שהות להחליט בדבר, אך אריסטובלוס מורד בו. פומפיוס עולה על ירושלים וצר עליה. פ' כובש אותה, שולח את אריסטובלוס לרומי כשבוי והורג רבים ממקורביו. להורקנוס הוא מחזיר את הכהונה הגדולה ולאנטיפטרוס הוא נותן את משרת האפוטרופוס על יהודה.
לדעת רוב החוקרים הסקירה שהובאה לעיל מסתמכת על חיבורו של ניקולאוס איש דמשק , בגלל היחס האוהד לפומפיוס והגינוי לאריסטובלוס.
מרידת אלכסנדר בן אריסטובלוס והסדרי גאביניוס בא"י (57 לפנה"ס).
אנטיפטרוס מסייע לנציב הרומי במלחמתו בחרתת מלך הנבטים, על מנת לצבור נקודות זכות אצל הרומאים. הנציבים בשנים אלו לא מתערבים בשלטונם של הורקנוס ואנטיפטרוס. אך הנציב הבא – גאביניוס (57), מתחיל בשיקום הערים היווניות החרבות, שנכבשו בעבר ע"י היהודים, אשר פומפיוס קרע ממלכת יהודה. שיקום הערים היווניות עורר זעם בעם, ואלכסנדר בנו של אריסטובלוס שנמלט מרומא מצא כר פעולה נוח לנסיון מרד כנגד הרומאים ועושי דברם – הורקנוס ואנטיפטרוס.
אלכסנדר הובס ע"י גאביניוס, למרות שהצליח לגייס כ-10000 לוחמי רגלי ו-500 פרשים, דבר המראה על תמיכת העם. לפי אברהם שליט  גביניוס ראה כי "העם עומד כאיש אחד לימין בית חשמונאי", יח' 1, עמ' 41), ולכן החליט לחלק את יהודה לחמשה מחוזות שבראשם עומדים מושלים, אנשים חזקים (ביניהם אנטיפטרוס) שהיו עויינים זה את זה וע"י כך להחליש את האחדות הלאומית ולשבור את כוחם של החשמונאים. להורקנוס נשארה רק משרת הכוהן הגדול, והכוח הממשי בארץ היה בידי אנטיפטרוס.
המרידות ברומאים (56 – 55 לפנה"ס) ב-56 בורח אריסטובלוס ממאסרו ברומי ליהודה ופותח במרד ברומאים. הוא זוכה לתמיכה רחבה מצד העם. ההסבר לכך הוא שהשנאה לרומי בעם גברה לאור הקיצוץ של גבולות יהודה, שיקום הערים ההלניסטיות, חלוקת הארץ בידי גאביניוס, עול המסים, הפגיעה בקודש הקדשים ע"י פומפיוס, בירידת קרנו של הורקנוס וחששה של האצולה היהודית מהתחזקות מעמדו של אנטיפטרוס . העם רחש אהדה לצאצאי בית חשמונאי שייצגו את השאיפה לעצמאות.
אריסטובלוס הובס בסדרה של קרבות ע"י גאביניוס, למרות שהצליח להקים צבא של 8000 איש. הוא הובל יחד עם בנו אנטיגונוס למאסר ברומא.
לאחר גביניוס הופיע ביהודה הטריומויר קראסוס שהיה זקוק לכסף רב במסעו נגד הפרתים. קראסוס שדד את אוצרות בית המקדש וגרם לזעזוע קשה בקרב העם.
עם מותו של קראסוס (53) במלחמה עם הפרתים פורץ מרד חדש ביהודה בהנהגתו של פיתולאוס, קצין בכיר לשעבר בצבאו של הורקנוס, וקסיוס מקציניו של קראסוס מדכא את המרד באכזריות, ומוציא את פיתולאוס להורג בהשפעת אנטיפטרוס.
הסדרי יוליוס קיסר בא"י (47 לפנה"ס) בש' 49 פרצה מלחמת אזרחים בין פומפיוס לבין קיסר.
סוריה וא"י נמצאו בתחום השפעתו של פומפיוס. לכן קיסר שחרר את אריסטובלוס מכלאו והתכוון לשלוח אותו לחולל מרד חדש ביהודה. אך התכנית הזו סוכלה עם רציחתו של האחרון בידי אנשי פומפיוס. נוסף על כך פומפיוס ציווה להוציא להורג את אלכסנדר בן אריסטובלוס, באנטיוכיה.
לאחר קרב פרסאלוס, שהסתיים בתבוסתו של פומפיוס עברו הורקנוס ואנטיפטרוס לצידו של קיסר. אנטיפטרוס סייע לקיסר בלחימה במצרים ע"י משלוח 3000 חיילים ושכנוע חיילים יהודיים מצריים לתמוך בקיסר.
לאחר שהסתיימה המלחמה התייצבו בפני קיסר אנטיגונוס בנו של אריסטובלוס מצד אחד, ואנטיפטרוס מצד שני כאשר כל צד מנסה לשכנע את קיסר לתת לו את השלטון ביהודה. את התיאור על מעמד זה שאב יוסף כנראה מניקולאוס, שכן בולטת בו האהדה לאנטיפטרוס.
יוליוס קיסר דחה את טענות אנטיגונוס, ואישרר את מעמדם של הורקנוס ואנטיפטרוס. הסיבה היא שהוא הבין כי האחרונים נאמנים לרומא בעקרון, ויהיו נאמנים לכל מנהיג רומאי.יוסף מצטט תעודות רומיות רשמיות המפרטות את ההסדרים שקבע קיסר ביהודה. חשוב לציין כי קיסר העניק לאנטיפטרוס אזרחות רומית, ומינה אותו לאפוטרופוס על יהודה, דבר שהעניק לו את השליטה על יהודה.
התחזקות מעמדם של פצאל והורדוס אנטיפטרוס במעמד של אפוטרופוס היה האיש החזק ביהודה. במעמדו זה הוא מינה את בניו למושלי המחוזות ביהודה. את פצאל מינה למושל ירושלים ואת הורדוס למושל הגליל.
ההתנגדות לשלטון בית אנטיפטרוס הייתה חזקה במיוחד בגליל. בראש המורדים שם עמד חזקיה, ופעולתו הראשונה של הורדוס הייתה לתפוס אותו ואת אנשיו ולהוציאם להורג, ללא משפט.
ראשי העם דרשו מהורקנוס להעמיד למשפט הסנהדרין את הורדוס, על נטילת חיי אדם ללא משפט. הם חששו כי התחזקות בית אנטיפטרוס עד כדי זלזול בחוקי האבות, עלולה לפגוע במעמדם.
בלחץ העם הורקנוס קורא להורדוס להתייצב למשפט הסנהדרין. הורדוס מתייצב למשפט מלווה במשמר מזויין. סקסטוס נציב סוריה שולח מכתב להורקנוס הדורש ממנו לפטור את הורדוס מהאשמה עם איום בצידו.
כאשר הורדוס מתייצב לפני הסנהדרין מלווה במשמר ראש מזויין, חברי הסנהדרין שותקים ולא מעיזים לערוך את המשפט. בלחצו של הורקנוס מוכרזת הפסקה במשפט, והורדוס בורח לדמשק. הוא מתייצב לפני סקסטוס, מעניק לו כסף רב, ומקבל משרת מושל על קוילה-סוריה (מחוז שכלל בתוכו גם את יהודה). הרומאים תמכו בו מכיוון שראו בו שליט שיסתמך באופן מוחלט רק על כוחה של רומא, ושליטים כאלו, במיוחד ביהודה, הם טיפחו.
ב-44 נרצח קיסר, ועל סוריה ויהודה השתלט קאסיוס (מרוצחי קיסר). קאסיוס הטיל מיסים כבדים על סוריה ויהודה, תוך שימוש באמצעים אכזריים. אנטיפטרוס ובניו העבירו מיד את נאמנותם אל קאסיוס ועזרו לו לגבות את הכספים. במיוחד הצטיין בזריזותו ואכזריותו הורדוס, ויוסף מגנה אותו על-כך. מכל מקום קאסיוס אישרר את מעמדו של הורדוס. בשלב זה אנטיפטרוס ובניו פועלים על דעת עצמם ובית חשמונאי והורקנוס בראשו מאבדים את השפעתם.
מות אנטיפטרוס (43 לפנה"ס) לאחר שיתוף הפעולה האכזרי של בני אנטיפטרוס עם קסיוס גוברת ההתנגדות למשפחה זו גם בקרב אנשי הורקנוס, המבינים כי התחזקות כוחה של המשפחה הזו באה על חשבונם. בראש החוגים שהתנגדו למשפחת אנטיפטרוס עמד איש צבא בשם מליכוס מנאמניו של הורקנוס. מליכוס זה הצליח להרעיל את אנטיפטרוס ולגרום למותו בש'
4 3 לפנה"ס.
מאבקם של בני אנטיפטרוס על מעמדם הורדוס משכנע את קאסיוס נציב סוריה להורות על המתתו של מליכוס. הורקנוס נבהל ומאשר את רציחתו של מליכוס דבר שנעשה ע"י אנשי הורדוס. ביהודה מתפתחות מהומות כנגד האחים בני אנטיפטרוס. אנטיגונוס בנו השני של אריסטובלוס מופיע בגליל ומנסה להתמודד עם הורדוס ולתפוס את השלטון, אך הוא נוחל מפלה מידי הורדוס.
הופעתו של אטיגונוס מביאה להתקרבות מחודשת בין הורקנוס וסיעתו לבין בני אנטיפטרוס. נצחונו היה עלול לסכן את מעמדם וחייהם. הקשר בין משפחת הורקנוס למשפחת אנטיפטרוס הודק ע"י אירוסי מרים נכדתו של הורקנוס להורדוס.
בני אנטיפטרוס ומרקוס אנטוניוס בסתיו 42 נצחו אנטוניוס ואוגוסטוס את ברוטוס וקאסיוס, והשלטון על סוריה ויהודה עובר לידיו של אנטוניוס. עקב נאמנותם של בני אנטיפטרוס לקאסיוס אויבו של אנטוניוס, התעוררו תקוות להפטר משלטונם של פצאל והורדוס, ומשלחת יהודית התייצבה לפני אנטוניוס וביקשה זאת. אך אנטוניוס שראה לפניו את נאמנותם הבלתי מסוייגת של בית אנטיפטרוס לשלטון הרומי במשך כל התקופה, העדיף את המשך שלטונם ומינה אותם למושלים על יהודה כאשר הורקנוס נשאר במינוי חסר ההשפעה של כוהן גדול. שלטונו של אנטוניוס היה כרוך בגביית כספים עצומה לצורך החזקת צבאו וחיי ההוללות שלו. בני אנטיפטרוס גבו ביעילות את הכספים הללו עבורו, ובכך הגבירו את שנאת העם אליהם.
פלישת הפרתים והמלכת מתתיהו אנטיגונוס בשנת 40 פלשו הפרתים לסוריה במסגרת מאבק רב שנים ברומא. הם המליכו את אנטיגונוס על יהודה וסילקו את הורקנוס ובני אנטיפטרוס מהשלטון. השיקול שלהם היה שאויביו של אנטיגונוס היו בני בריתה המובהקים של רומא.
לאחר מלחמה בין כוחותיו של הורדוס ואנטיגונוס, נהרג פצאל הורדוס ברח לרומא והורקנוס לאחר שהוטל בו מום הוגלה בבבל.
מלכותו של אנטיגונוס לא הייתה חפה מבעיות. לפי המתכת הירודה של מטבעותיו מסיקים החוקרים כי ממלכתו הייתה במצב כלכלי קשה.
אנטיגונוס נטל לעצמו את התואר "מלך" כפי שעשו אבותיו, וגם דבר זה עורר עליו בקורת רבה. אך הוא היה ער לה ופעל לשיכוכה. יחד עם זאת אנטיגונוס השקיע הרבה בעניין הדתי לאומי וגם זאת אנו למדים מהסמלים המצויים על מטבעותיו. אנו לא יודעים הרבה על תקופת מלכותו הקצרה כי  יוסף לא סיפר דבר על תקופת שלטונו.
המלכת הורדוס ברומא וההשתלטות על א"י: הורדוס לאחר שהגיע לרומא פנה לאנטוניוס, ואנטוניוס החליט להמליכו מחדש על יהודה ולעזור לו לסלק מהשלטון את אנטיגונוס. זאת הייתה החלטה משותפת שלו של אוקאביאנוס ושל הסנאט. בשנת 39 השנה בה נסוגו הפרתים מסוריה והרומאים השתלטו על חלקים ממנה, נחת הורדוס בעכו, גייס צבא ופתח במערכה נגד אנטיגונוס. המאבק בין השניים לא הוכרע במהירות, והיו הרבה תהפוכות במערכה. בשנת 38
שלח אנטוניוס שני לגיונות לעזרת הורדוס ובאביב 37 נותרה בידי אנטיגונוס רק ירושלים.
אנטיגונוס נהנה מתמיכת העם, אך לאחר חמישה חודשי מצור נפלה העיר, ואנטיגונוס הובל לדמשק שם הוצא להורג בהשפעת הורדוס. עם מותו של אנטיגונוס בא הקץ על מלכות בית חשמונאי.
סיכום:
אנסה לענות על שאלת החקר שלי: האם נגזר על בית חשמונאי להפסיד את השלטון לבית אנטיפס? לכאורה, כפי שמציין כשר היה לבית חשמונאי סיכוי במאבק עם בית אנטיפס כי הרומאים נהגו להמליך במקומות שכבשו בתי מלוכה המקובלים על העם. אבל נראה לי שמול טענה זו אפשר לומר שהדבר הראשון החשוב בעיני הרומאים היה להמליך שושלת שתהיה נאמנה להם. לבית חשמונאי כבר בימיו של אלכסנדר ינאי נוצר דימוי של גורם שאינו מעוניין בברית עם הרומאים. החשמונאים לא הבינו שרומא היא הכוח שישלוט במזרח, ואילו אנטיפטרוס ובניו הבינו זאת ופעלו לאורך כל התקופה כידידי רומא. לעומתם בני המלך החשמונאים מרדו שוב ושוב בשלטונה של רומא.
בני אנטיפטרוס גברו על בית חשמונאי במאבק על השלטון, משום שהם השכילו להציג עצמם נאמנים לרומא ולשליטיה בכל הנסיבות. לבית חשמונאי במאבקם בשלטונו של הורקנוס ובני אנטיפטרוס, נוצר דימוי של אויבי רומא ולכן הרומאים העדיפו את שלטונם של בית אנטיפטרוס. נספח: מתוך מאמרו של שטרן: בחיבורו השני של יוסף קדמוניות היהודים הוא עדיין מרבה להסתמך על ניקולאוס, כדאי להבהיר כאן: הציטוט של יוספוס מניקולאוס בקדמוניות רחב פי כמה וכמה מזה שבמלחמת, ראה את הקובץ מקורותיו של יוספוס ששלחתי לאתר אך הוא מרשה לעצמו להיות ביקורתי כלפיו, להתפלמס עמו ואף להסתמך על מקורות אחרים. מעט מדי, לטעמי כמו כן הוא מרשה לעצמו נימה ביקורתית כלפי הורקנוס ואנטיפטרוס ונימה יותר אוהדת כלפי בית חשמונאי. בגלל קוצר המצע נסתפק בשתי דוגמאות:
1.      יוסף מותח ביקורת בקדמוניות על קביעתו של ניקולאוס כי א' היה יהודי בבלי, וקובע כי ניקולאוס כתב זאת רק כדי לעשות נחת לידידו הורדוס.
2.      במלחמת היהודים מובא סיפור מלחמת האחים החשמונאים והמצור על ירושלים וניכר בו האהדה לאנטיפטרוס והעוינות לחשמונאים. בקדמוניות היהודים שלד הסיפור לקוח מאותו מקור – ניקולאוס – אך יש בו תוספות ממקורות אחרים (מסורת יהודית). אנשי הורקנוס ואנטיפטרוס מואשמים ברצח חוני ובגזילת כספים שיועדו לקרבנות במקדש ואי-אספקת הקרבנות. שטרן קובע במאמרו כי אע"פ שהנימה הכללית כלפי הורדוס והחשמונאים מצד יוסף אינה משתנה בקדמוניות, והמקור העיקרי ממשיך להיות ניקולאוס, יש לו קטעים של ביקורת משמעותית כלפי הורדוס (למשל על המשחקים ההלניים, על הוצאת אשתו ובניו להורג) והדבר נובע מהתחזקות הכרתו היהודית לאומית של יוסף. השינוי לעומת "מלחמות" בא גם בזכות המקורות המגוונים שהוא השתמש בהם בקדמוניות, יש שינוי מה בהצגת דמויות חשמונאיות והאנטיפטריות, כמו למשל בהצגת הוצאתו להורג של אנטיגונוס. בתיאור המושפע…