ממ"ן 12
שאלה 1:
א.  הדומה בין האסכולות:
    * שניהן נבעו מין הגישה הניאו- מרקסיסטית.
    * שתי התיאוריות רואות בתרבות ובאומנות כמטמיעים באידאולוגיה ההגמונית ב. דוגמאות:
   * תוכניות ריאלטי- תעשיית התרבות ותקשורת ההמונים מספקת לנו את התכנים האלו שאינם מעודדים מחשבה על      המצב האמיתי בחברה אלא רק לשם הפגת מתח , בידור והסחת דעת מבעיותינו האמיתיות.
     דוגמת "האח הגדול"- השימוש באנשים כמו ג'קי , הבובלילים ושאר דיירי "האח הגדול "– מוצגים ונתפסים כהכי ישראלים      שיש ועצם הבורות שלהם רק מוסיפה להם ערך בעיני הקהל. יש כאן בעצם אשליה של שיווין חברתי.
     גם העובדה שמביאים לתוכניות כאלה אנשים מסוגים שונים באוכלוסייה יוצרת אשליה של שיוויון חברתי.
   * אמצעי התקשורת- פעם אמצעי התקשורת היו נגישים רק לאליטה. כיום אמצעי התקשורת נגישים כל שכבות האוכלוסייה     (טלוויזיה, רדיו, פלאפון סלולרי הנגיש לכל אחד)      * כל סמל תרבותי חדש זוכה לסדרת מוצרי צריכה, כאלו שאנו צריכים וכאלה שממש לא. חולצות, כובעים, יומני שנה, תיקי      גב וכו'. גורמים לנמענים להרגיש כאילו הם זקוקים לשירותים השונים והמוצרים כמו:
מכונית חדשה, בגדים של מותגים,      נעליים חדשות, מוצר ביתי חדש ועוד. זה גורם לאשליה בשוויוניות למוצרי תרבות האמורים כביכול לגרום להם להנאה,      אושר ובריאות.
     תוצרי תרבות אלו מספקים לנמענים גם סיפוקים נפשיים, בידור, הסחת דעת והפגת מתחים. שאלה 2:
א. לדעתי אפשר לטעון לשני הצדדים, מצד אחד יש מדיה חדשים שמחזיר אותנו לשבטיות ולהיות כפר גלובלי ומצד השני זה מרחיק אותנו.
למשל מבחינת טלוויזיה, לדעתי זה כן מחזיר אותנו איפשהו לשבטיות. הרי לפעמים יש תוכניות, סרטים, דוקומנטרים או אפילו חדשות שאנחנו יושבים ביחד עם כמה אנשים ורואים כולם את אותו התוכן. משהו שמזכיר מדורת שבט. דוגמא- אני למשל אוהדת קבוצת הכדורגל מנצ'סטר יונייטד, כל פעם שיש משחק ובמיוחד אם הוא משחק חשוב, כל האוהדים בארץ מתרכזים במקום אחד עם טלוויזיה ואנו צופים ביחד במשחק. זה חזרה לשבטיות.