ממ"ן 14-
1 .)                    בפרק זה מוזכרות שלוש מסורות מחקר של חקר הקהל, כל מסורת מתמקדת בחלקים שונים והם:
המסורת המבנית של מדידת הקהל זוהי מסורת שהתפתחה בתחילת המאה ונמשכת עד הזמן כיום. הכוונה למחקרים שמטרתם היא לשרת בעיקר את הצרכים של התעשייה האדירה בתקשורת שיש לה קשרי גומלין עם עולם הפרסום ומחקרי השוק. המטרה העיקרית שמעניינת את החוקרים זה היקף וגודל הקהל , כמות הצופים שנחשפים כתוצאה מכך כמה רייטינג נמצא, וכן גם המבנה הבסיסי של הקהל מבחינה דמוגרפית  כמו גברים, נשים, ילדים, גילאים שונים, כלומר זהו הנתון העיקרי במסורת זו שהחוקרים מנסים להבין מי הם הקהל ומה הרקע המרכיב אותו, כי כך יוכלו לדעת למי לשדר מה. שיטות המחקר במסורת זו היו שיטות כמותיות כמו סקר שבדק את הכמות ולוו דווקא את האיכות, המידע היה מצומצם וניתוח סטטיסטי. המסורת ההתנהגותית מחולקת ל-2
סוגי מחקר ..

2 ) א- הזרימה הדו שלבית של מסרים תקשורתיים, זוהי למעשה תאוריה שהתפתחה בשנות החמישים ע"י חוקרים שטענו שלתקשורת יש השפעה שנעשית בשני שלבים.
השלב הראשון זה תקשורת ההמונים שמשפיעה על קבוצה קטנה שנקראת מנהיג דעה, בשלב השני ממנהיג דעה בעזרת תקשורת בין אישית כמו שיחות פנים מול פנים, מעבירים לקהל הרחב את מה שהם קיבלו בתקשורת. כלומר, ההשפעה על הקהל היא לא ישירה כי היא עוברת תיווך של מנהיג הדעה שנחשף לתקשורת בעצמו והוא זה שמשפיע על הקהל, כתוצאה מכך ההשפעה עוברת סינון ולכן היא חלשה ולא חזקה כי זה לא התקשורת שמשפיעה על הקהל זה מנהיג הדעה.
מנהיג דעה הוא אדם בעל חשיפה מוגברת לאמצעי תקשורת ההמונים כמקורות מידע בתחומים ונושאים מסוימים. תחומים אלה יכולים להיות מופשטים, כמו פוליטיקה ומוסר והם יכולים להיות גם דברים מוחשים, כמו טכנולוגיות ומוצרים חדשים שיוצאים לשוק או תחביבים. מנהיגי דעה הם פרטים שאנשים במעגלי ההיכרות שלהם מתייעצים עימם בנושאי בקיאותם והתמחותם (של מנהיגי הדעה) ונעזרים בהם בקבלת החלטות בנושאים אלה.